XI/13, ב"ה יום מוצש"ק.
אשר היקר והחביב!

לוטי כתבה לך גלוייה מווארשה אבל איננו בטוחים האם קיבלת אותה מפני שבשל טעות בחישוב היא שכחה להדביק בול נוסף, כלומר, במקום ב-30 גרוש היא שלחה גלוייה ב-15. לכן , אני מזדרזת לדווח לך בדיוק: ובכן, היא נסעה ב-10 בחודש בגלל יום החג הגדול. ב-11 בחודש זהו יום העצמאות של פולין והיתה הורדת מחירים. כלומר, שילמו 33% לכרטיס בכיוון אחד. כרטיס [---] של 5 זלוטי ובדרך חזרה כבר [----] אישרו להם את הנסיעה מיד ללא שום קושי. לוטי מאד מרוצה. בכלל הנסיעה נעמה לה מאד כי אחרי שהיא ביצעה בהצלחה את ענייניה היא נשארה ללון שם. מוריץ גרינשפן פינה לה את חדרו ולאנדר ישן במלון. ולמחרת, ב-11 בחודש הלכו כולם יחד לראות את העיר ביום החג הגדול. לאנדר היה מאד טוב, מאד מנומס. בקיצור היא חזרה הביתה מאד מרוצה. הם יצאו, אי"ה, כנראה ביום ראשון בעוד שבועיים, זאת אומרת ב-28 בחודש. כפי שאתה רואה, אשר היקר, בינתיים השקעתך נושאת פרי. שא-להים יעזור גם בהמשך שהכל יתנהל כשורה וילדינו יצליחו בכל אשר יפנו. אני מניחה שאתגעגע נורא אבל מה אפשר לעשות, יש לקבל הכל באהבה, העיקר שיהיה שקט בארץ, שנשמע בשורות טובות מן הארץ.
חביבי, קראנו בפליאה את מכתב האזהרה שלך ולמרות שאנחנו בטוחים שכבר קיבלת שם את מכתבנו, כתבתי לך מיד גלוייה נוספת וכעת שוב מצפים אנו למכתב ממך בחוסר סבלנות עצום. כתבת לנו על שעון היד. השתדל לעשות כל מה שניתן כדי שתוכל להשיג משהו. מפני שאני לא יכולה לשכוח את זה ולו לדקה ומרחוק אין לי כל אפשרות לעשות משהו בעניין זה. אני מאד מסוקרנת לדעת מה נשמע בעניין הריהוט שלך. אני מניחה שיש כבר מכתב בדרך אולם כשאני כותבת אינני יכולה לכבוש את סקרנותי. 
חביבי, קראנו בפליאה את מכתב האזהרה שלך ולמרות שאנחנו בטוחים שכבר קיבלת שם את מכתבנו, כתבתי לך מיד גלוייה נוספת וכעת שוב מצפים אנו למכתב ממך בחוסר סבלנות עצום. כתבת לנו על שעון היד. השתדל לעשות כל מה שניתן כדי שתוכל להשיג משהו. מפני שאני לא יכולה לשכוח את זה ולו לדקה ומרחוק אין לי כל אפשרות לעשות משהו בעניין זה. אני מאד מסוקרנת לדעת מה נשמע בעניין הריהוט שלך. אני מניחה שיש כבר מכתב בדרך אולם כשאני כותבת אינני יכולה לכבוש את סקרנותי. כנראה כבר שמעת ששוֹלֶק טַאפפֶט כבר הפך לאב. אשתו ילדה בת. שיהיה לכולנו מז"ט. אי"ה שיהיה בשמחות אצל ילדנו.
על אודותינו אין לי שום דבר חדש לכתוב לך, הכל כרגיל. אנחנו ב"ה בריאים, זה העיקר. מדודה פייגה קיבלנו מכתב לבבי, הם כולם היו נרגשים מתוספת דבריך במכתב ובמיוחד אברמצ'ה טאפפֶט הדוד. הדודה פייגה שמחה מאד במה שכתבת. היא מקווה שכל הילדים שלי הם כמוך, שהמזל רק יהיה לצידנו, זה הכי חשוב. 
לגבי הרקלמציה של יענקלה עדיין אין לי דבר לדווח. כל זמן שלוטי נמצאת כאן, אי אפשר לעשות מאומה בעניין זה. כשלוטי, אי"ה, תסע למזל ולברכה נתחיל לחשוב מה אפשר לעשות. בהזדמנות זו אני נזכרת בתחושתי בלכתי הביתה לאחר שליוויתי זה לא כבר ועכשיו אי"ה עליי ללוות בקרוב את לוטי ומי יודע מתי נתראה. אולם צריך להודות על הכל לא-להים. עליך לסלוח לי, אני כותבת ב'עט נצחי'. פעם יש לי מעט דיו ופעם יותר מדי. אני לא כל כך יודעת איך לסדר את זה. הקטנים ישנים. יענקלה הלך לשחק בקלפים, הרי חג חנוכה כבר קרוב. גם אבא יצא קצת, אולי גם להתחיל את חנוכה, אני לא יודעת בוודאות, אך אני חושבת שאני כבר כל כך עצבנית בגלל העט שאני מודה לא-להים שהמכתב כבר כמעט גמור.
אני חותמת את מכתבי בברכות לבביות ומיטב האיחולים מכולם וברכות לבביות מיוחדות לך מאשר וויניגר ומשפחות כמו גם מיחזקאל ואשתו. אמך, בינה.

 

ב"ה ה' לסדר משנכנס אדר מרבין בשמחה פה דעמביץ.
אהובי בני [יקירי] מחמד נפש כמר אשר ישעי' נ"י.

כפי שאתה רואה כותבת כבר אמא את הסיבה לאי הכתיבה [אולי חסרים עמודים?]. אני עצמי הייתי מספיק עסוק ולא יכולתי לכתוב כל כך הרבה. אמנם כתבתי לכם, אני אפילו לא זוכר מה כתבתי לכם, כי הייתי די מבולבל. במשך כל הזמן הזה הייתי בקרקוב, רק כמה ימים נסעתי הביתה ללילה כדי לראות מה עושים הילדים ומה נעשֶה בבית. כולנו די התייגענו [משפט לא ברור לחלוטין: ומאות רבות בנוסף לכך, אולי /אדלה גרש?/ לבדה. זאת אמרו/הוסיפו לנו] לענייני היום. אבל תודה לאל שהכסף הזה גאל אותנו, שזה יהיה הקורבן והכפרה על אמא שתחי' ואני מקווה שהש"י ימלא בקרוב חסרוננו.
אני עדיין כל כך מבולבל היום שאינני יודע מה לכתוב, כך שאני ניגש קודם לעיקר, כלומר, לחתונתך. מפני שאתה [---] ממזל גדול מדי, אדר הוא מזל לישראל, מפני שהיה עליך לכתוב לנו מעט מוקדם יותר אבל גם כך יהיה טוב, כי עכשיו אני מבקש ממך, היות ואנחנו לא יכולים להיות נוכחים בהכנות לחתונה, תדאגו לערוך חתונה יהודית, כלומר, אי"ה, לערוך לאחר החופה סעודה עם שבע ברכות. אינך חייב להיות פזרן בהגשת בשרים ויהיה די בדגים ואני מבין שתזמין יהודים [---] יש לך חברים ותיקים בבני ברק ובתל אביב, אולי יש אנשים כאלה. גם יחזקאל ויניגר לא יהיה. אל תתבייש כלל. אני רוצה שמישהו אחר ילמד ממך.
עכשיו יש לי בקשה נוספת אליך. ואני משביע אותך בגזירת אב שהכלה תעשה כל מה שצריך בענייני טהרה לקראת החתונה, כלומר, אולי אינכם יודעים כיצד עושים זאת, אם כך תלך איתה לאשה דתייה שאתה מכיר וכבר יאמרו לה הכל וגם למקווה ללכת. אינך חייב לספר על כך לכל אחד, גם לא לפרומקה וללוטי כי אני מבין שבארץ ישראל לועגים לכאלה דברים ואני מקווה שבזכות זה יהיה לך רוב מזל ויהיה לך טוב מאד. מתעוררת רק שאלה אחת, כיצד נדע שצייתָּ לנו? תכננו לשלוח לך פמוטי כסף כמתנת חתונה אבל לאור מה שקרה לנו עכשיו, אתה מבין שאין זה אפשרי היום. יש לחכות עד שהש"י יעזור ונשלים את החסר.
הלכתי מיד אל הרב והוא עדיין לא קיבל שום דבר. הוא אמנם אומר שהוא חושש אבל הוא יכתוב [-----] כלומר, על השאלה שישאלו הוא יכתוב מתרת לכהן. יותר אין לי היום סבלנות לכתוב. היו בריאים כולכם, ברכות ונשיקות מקרב לב, אביך דש"ה [=דורש שלומך הטוב?] ומחכה לשמוע ולהשמיע ב"ט. משה.
[בתחתית הדף, במהופך בכתב יד אחר:] אמא לא יכולה בשום אופן למצוא את הכתובת של דוד [שסה] והדוד אברהם וגם את של ישעיה טאפט מפשמישל, כך שאתה יכול לצרף את ההזמנה בשבילה לדוד פייגה ובעבור ישעיה לכתובתו של אפרים.
יעקב.
 

27.2.1938
חתן וכלה הנכבדים מאד.

קיבלתי את הזמנתכם בשמחה ושולחת לכם את מיטב הברכות מקרב לב ואיחולי מזל-טוב. למרבה הצער לא יתאפשר לי עצמי להשתתף במסיבה זו כך שאנו מקווים להיות מיוצגים במשלחת של הילד שלנו. אנחנו כאן נלך אל הוריכם היקרים ונחגוג היטב. ואנחנו מאחלים לכם כל טוב ושוב מוסרים ברכות רבות לכם מילדינו. מזל טוב, מדורשי טובתכם, משפחת קורץ.

מזל-טוב

ב"ה יום ג' דעמביץ III/8 דמביצה
ילדיי היקרים!

אני מבינה שהמכתב כבר יגיע כמובן לאחר החתונה, כך שקודם כל צריך לברך את כולכם כראוי בברכת מזל טוב ובעיקר אותך אשר היקר, אני מברכת במזל טוב, יהי רצון בעזרת השם שתזדקן עם אשתך היקרה במזל עד 120, שתמיד ילוו אתכם בריאות, שפע, ברכה, הצלחה ופרנסה טובה. אשר, ילדנו היקר, הלוואי שהא-ל יתן לך עונג כמו שאתה מסב לי במכתביך ובאמת, משום כך אני מתפללת תמיד שיהיו לך רק דברים טובים לכתוב.
סלח לי ש[הרגזתי] אותך מעט הפעם. זה בוודאי לא קרה בשל קלות דעת או אדישות – אבל אני רוצה כל הזמן לכתוב מכתב וזה מאמץ אותי מעט וכך אני דוחה את זה מיום ליום. אבא אומר שנהייתי עצלנית ואני אומרת שכשאהיה בריאה לחלוטין לא אהיה עצלה, אני חושבת שאף אחד לא יאשר שיש לי התכונה הזאת. אני מתאוששת קמעה. הבה נקווה שבמהרה אהיה, בעזרת הא-ל בריאה לחלוטין. 
מסתבר שפרידליך הוא אכן אדם הגון. שכחתי לאשר את קבלת שעון היד. מַאטֶלֶה ברקיע השביעי משמחה. עד שהגיע מכתבך היתה פה מהומה ממש, כל אחד רצה את זה. מניה, מסכנה, צעקה [----]. בקיצור, לא עזר כלום עד שהגיע מכתבך ומאטלה המנצחת.
אשר היקר, מצער אותנו עד עומק הלב שאין באפשרותנו לשלוח לך היום מתנת חתונה, אבל אני מתפללת לא-להים שעוד נשלים את החסר בשמחה.
בינתיים אני מבקשת ממך שבכל מקרה, אם טרם שלחת את הכסף, למען השם, שלא תעשה זאת. כיצד אפשר לבקש ממך דבר כזה בהתחשב בהוצאות שלך היום. השם לא ייטוש אותנו. פרידליך עוזב ב-III/24 והוא הבטיח לקחת את השומן, את הסוודר והסַכּום שיש לנו בבית וכדי שייטב לך, אני כותבת שזה לא עולה לנו מאום. יש לך שני זוגות ונשלח לך 4 זוגות כך שיהיה לך חצי תריסר. במה שנוגע לפּוּך – בוודאי אינך צריך לקנות כי כאלה כמו שאני יכולה להשיג כאן בוודאי אין לכם בארץ וכאן זה זול מאד. אם זה יעלה בידי אשלח לך עם טייטלבוים ואם הוא לא ירצה לקחת אשלח לך אי"ה עם זוֹמֶר שנוסע רק אחרי פסח. לשמיכה אחת צריך בערך 1.5 [ק"ג] פוך כך שאני מניחה שיחסר לכם קילו אחד למצעים ויהיו כבר 2 שמיכות יפות מאד. 
מאד משמח אותנו שכבר קניתם רהיטים, סכום וחפצים אחרים ואנחנו מאחלים לכם מקרב לב שתנצלו הכל ברוב נחת. אנחנו כבר מאד מסוקרנים לקרוא את המכתב לאחר החתונה. אתם יכולים להבין שלא רק לילדים אין זה נעים כי אם גם להורים כואב מספיק, אבל מה אפשר לעשות, יש להודות לא-ל על הכל ולהתפלל שתמיד נשמע מכם בשורות טובות ואתם מאתנו. מאד שמחנו לשמוע שערכתם חתונה, כפי שאתה כותב, כדת וכדין אבל חבישת הפאה הנוכרית, זה כבר הצחיק אותי. אבא עצמו אומר שהוא היה רוצה להכיר את האדם שחובש בימינו פאה. 
ילדי היקר, איך אתה מרגיש בתפקיד אדם נשוי, כבעל הבית? אני מבינה ומקווה שטוב. אני מתארת לעצמי שלחיי מחזר אין צדדים חיוביים רבים, במיוחד כשמקבלים כזו חברה לבבית ומסורה כלֶייצֶ'ה היקרה. כך שאני מקווה שתהיו מאושרים בעזרת הא-ל. אינני יכולה להביא את עצמי לכתוב 'לאה'. זה נשמע לי קשה מדי ואני מקווה שתהיה בעל עדין ומסור לאשתך היקרה. לזאת מייחלת אמך המסורה, בינה.
פרומקה יקירתי!
קודם כל אני מברכת אותך במזל טוב לחתונת אשר, שיהיה מזל וברכה על כל המשפחה. א-להים יהיה בעזרי ואשמע בקרוב ממך בשורה טובה שהתארסת למזל טוב. את יכולה בקושי לתאר לעצמך כמה היית משמחת אותי בידיעה כזאת. אני לא מרוצה מכך שיש לך [מחזרים רבים]. אני רוצה שתתארסי למזל טוב ותתחתני ושלנערות אחרות יהיו בחורים רבים לבחור מתוכם. לוטי יותר מעשית בעניין זה. היא אומרת שמכל המשרות ומכל המקומות המטרה הטובה ביותר לבחורה בארץ ישראל היא להתחתן. כך שתדאגי, ילדתי היקרה, תדאגי לעשות מה שצריך וא-להים יעזור שתעשי טוב. אצלנו בעסק אפשר להגיד שאין כל חדש. החרם הכלכלי וכל ההשלכות שלו כבר אינם חדשים, זה שייך לשיגרה היומיומית ובאמת כבר מדברים על כל הדברים האלה באוניברסיטה וכדומה בכזאת אובייקטיביות, בכזאת נייטרליות כאילו שלא בנו מדובר אלא בעם אחר.
בני הבית, ב"ה, בריאים. גם אני אהיה בעזרת השם בריאה בקרוב, אלא שזה מתקדם לאט. כפי שאומר הגרמני: 'לאט אבל בטוח'. עברתי דברים נוראיים אבל השבח לאל על הכל, שעמדתי בכל כך הרבהויש לקוות שבהמשך יהיה טוב. בינתיים אינני עושה כלום, אני רק יושבת ושומרת על עצמי. אני מכנה את זה [----]. אבא אומר שנעשיתי עצלה, אבל אני לא מאמינה שכך הוא, כי עצלנות ואני מצלצל מוזר משהו. אני מקווה ומתפללת במהרה לעבוד שוב בשמחה, מפני שעבודה היא חיי. ובכן, היי ברוכה מקרב לב ונשיקות מכולם ובמיוחד מאמך המסורה, בינה.
לוטי היקרה מכל!
עכשיו אני מברכת אותך במיוחד במזל טוב, אי"ה בקרוב אצלך בשמחה. שתוכלי לשמח אותי בידיעה טובה. החדשות בדבר עבודתך משמחות אותנו, באמת, וא-להים יהיה בעזרת שתמיד תוכלי לשמח אותנו בבשורות טובות. אני מאד מצטערת שציפיתם לאחרונה למכתב בכליון עיניים, אבל אני מקווה שבעתיד זה לא יקרה שוב.
לוטי היקרה, מעולם לא הבנתי את דבריו של טולסטוי: 'כל סבל מלמד משהו'. לא פעם שאלתי את עצמי, מה זאת אומרת, כשכואב האף, הראש, או משהו אחר – מה לומדים מכך? אולם לצערי, התנסיתי בכך על גופי. תמיד היה לי מחסור בזמן, כלומר, בכל יום חסרו לי לפחות שעתיים כדי לבצע את משימות היום. מעולם לא היה לי זמן. עכשיו כבר ב"ה 9 שבועות שאינני עושה, חד משמעית, כלום. בינתיים עזבה השיקסה, הייתי בקרקוב, אבא היה מגיע אלי כל הזמן ומשק הבית התנהל איכשהו. יענקלה עסק במסחר ובנקיון, מַאטֶלֶה בישלה, אבל השבח לא-ל, כל זה שייך כבר לעבר ומהיום והלאה שנבשר זו לזו רק בשורות טובות. השֶלְנֶרית שרתה אותי כאחות נאמנה, ישבה ליד מיטתי ימים שלמים. באה אפילו לבקרני בקרקוב, אני מראה לה כל דרישת שלום והיא מאד שמחה אבל היא לא עונה משתי סיבות. ראשית, היא לא בקיאה כל כך בכתיבה ושנית, בעלה בבידגושץ' נעשה כל כך עני שלפעמים לא נשאר לו בכלל כסף למשלוח ולאחרונה הייתה לה תקופה קשה מאד. גם שרה הרצברג שרתה אותי. היא נודעה בעיר כמקור המידע הטוב ביותר בנוגע למצבי ובשוק הייתה מורטת את לחייהּ וסופקת כפיהּ בפני כל אחד במיוחד. הבהרנו לה שאיננו מעוניינים בכך והיא קצת כועסת. אבל רק טוב שנשמע מילדינו, בשורות טובות ושנכתוב להם בשורות טובות, ששרה תכעס מעט, נעמוד בעגמת הנפש הזאת. היום לקחתי לעצמי את רשות הדיבור. במכתב הבא תהיה ברכת מזל טוב מכל אחד במיוחד. היי שלום, חזקי ואמצי, אמך המסורה, בינה.
 

ב"ה יום א' פ"ה דֶמביץ; III/20
ילדי היקרים!

תודה לאל, היום באפשרותי כבר לכתוב לכם בשורה טובה באמת. עד היום לא ידעתי בעצמי מה לכתוב ולכן באמת לא כתבתי בשבוע שעבר: הרקלמציה של יענקלה היתה מונחת מוכנה במפקדה האיזורית במשך שבועות. היות ואני הייתי, לא עלינו, בקרקוב ואבא נסע אליי כל הזמן, כלומר בכל יום ולא היה לו זמן ולא סבלנות לדאוג שהעניין יטופל. בינתיים הוגשה קריאה לכל החבורה של המיועדים לגיוס ובתוכם יענקלה. תארו לעצמכם שאני היום ממש קצת לא ביכולת לעבוד. אבא נמצא לבדו בחנות ואני בכלל לא יכולתי לקבל את הרעיון שזה כבר תם ונשלם בגלל שלנו לא הייתה סבלנות לסדר את זה. ובכן תארו לעצמכם שבמשך 3 שבועות חיכינו לדוור ולבסוף ב-18 בחודש הביאו לנו את המסמך המיוחל ואני אמרתי שעכשיו חסר לי רק מכתב טוב ממך, אשר היקר, ואכן אנחנו מצפים לו בחוסר סבלנות, שכן את גלוייתך שכתבת בבית הדואר קיבלנו ביום חמישי ועכשיו זהו כבר יום ב' השני מאז ובכל יום אני מצפה בכליון עיניים לדוור ואני מתארת לעצמי את הרגשתכם שאתם מצפים בכליון עיניים למכתב. אני מתפללת לאלהים שלא אגרום לכם יותר עגמת נפש ואשתדל לכתוב בכל שבוע, ובעזרת השם, חדשות טובות; 
ובכן עכשיו, בני היקר, ברצוני לכתוב לך על עצמי. הכל, ב"ה, בסדר. יש לי תיאבון, [פעילות] הקיבה – שהייתה מאד לא טובה בזמן המחלה - התיצבה. ההוכחה הטובה ביותר היא שלמשקלי נוסף קילוגרם אחד יותר מאשר לפני המחלה. כיום משקלי 57 קילוגרם, רק חסר לי עוד דם אבל אני חושבת שאבריא לגמרי. אני כבר לוקחת על עצמי בהדרגה משהו לעשות. לכן אני מבקשת מכם שתרגעו לגמרי לגביי מפני שהכל בסדר והרגשתי משתפרת ב"ה מיום ליום. 
עכשיו, אשר היקר, כתוב לי, איך אתה מרגיש בתור בעל הבית? אני מקווה שטוב. האם ערבים לך מאכליה של אשתך? אני שמחה כשאני נזכרת שמתקרב חג הפסח ואתה תשב בעזרת הא-ל בנחת בסדר משלך ויהיה לך חג של אור.
ילדי היקר, שלחתי לך באמצעות פרידליך שנוסע ב-24 בחודש שומן [=כנראה שומן אווזים שהיו מכינים בחורף ושומרים כשר לפסח עד החג], סוודר ו-4 זוגות כלי אוכל, כלומר 12 חתיכות. 2 זוגות כבר יש לך כך שיהיה חצי תריסר. כף אחת חסרה כך שהשלחנו ממערכת הסכום הבשרית החגיגית כך שהייתי מבקשת שתעשה את כל מערכת הסכום לבשרית. 
כמו שכבר כתבתי לך – פּוּך כבר יש לי ואותו כבר יקח בשבילי זוֹמֵר. בהזדמנות, כתוב לי לכמה אתה זקוק ונשלח לך בשמחה. די כואב לנו שלא היה באפשרותנו למלא את חובתנו כהורים. אשר היקר, אל תתפלא שהילדים עדיין לא ברכו אותך. הלוואי שיהיה לך טוב כמו שהם מאחלים לך, אבל אתה מבין שעם כל חוכמתם עליי לעזור להם בכתיבה ולכך אין לי בימים אלו סבלנות. אני מניחה שכבר כתבתי פחות או יותר הכל - כך שאני מסיימת בברכות לבביות ומיטב האיחולים מכולם ובמיוחד מאמך המסורה, בינה.

[בהמשך המכתב ב'גרמנית']
ילדתי היקרה!
אני מבקשת ממך לכתוב לנו בכל פעם כמה מלים ואני אשיב בשמחה. אין לנו תענוגות רבים והגדול מכולם הוא מכתב מילדינו. כתבי, ילדתי, איך את מסתדרת עם משק הבית? איך את בעיני עצמך בתפקיד רעיה צעירה. [---] שכל דבר ולו הפעוט ביותר שנוגע אליך ולאשר היקר חשוב לי. ברכות ומיטב האיחולים מכולם אליך וברכות מיוחדות מאמך Berta.
פרומקה ולוטי היקרות והאהובות!
היום קיבלנו את הגלוייה מפרומקה ואת המכתב בפולנית מלוטי. בשבוע שעבר קיבלנו את מכתבכן המשותף אבל תודה לאל שבהלתכן הייתה לשווא ומרבית האשמה היא של יענקלה. בעצם כפי שאתן יודעות שהרקלמציה כבר מוכנה מזמן אבל בגללי לא היתה סבלנות לטפל בכך במהרה. כלומר להגיש את זה סוף סוף. כשאמרו לנדון – טפל בזה כבר – הוא ענה: 'מה את מפחדת', עד שלבסוף הגיעה הוראת ההתייצבות ל-24 במרץ. תארו לעצמכם, ילדים, רק זה היה חסר לי להרגשתי. שבועיים חלפו עד שזכינו לראות את ה-odroczenie [=דחיה, הארכת זמן]. עכשיו אתם כבר מבינים שבשום אופן לא יכולתי לכתוב. לוטי היקרה – כשמכתבך הגיע ואת ברכת את יענקלה לרקלמציה היה לנו, כמו שאומרים רפש בבטן , כך שהכתיבה נדחתה מיום ליום. סלחו לי אם כן ילדים יקרים. תודה לא-ל שעגמת הנפש שלכם הייתה לשווא. אני מרגישה ב"ה די טוב. ההוכחה הטובה ביותר היא שאני שוקלת, כפי שכבתבתי לאשר, 57 ק"ג, לכל הפחות קילו אחד יותר ממשקלי הגבוה ביותר אי פעם, אבל עדיין חסר לי דם. אבל גם זה יסתדר בעזרת השם, על כן אני מבקשת מכם ילדים יקרים, ואל תדאגו בכלל, אשתדל לכתוב אי"ה בכל שבוע ובעזרת השם רק דברים טובים. אמנם אני עושה אך מעט בבית, אינני חייבת, יש לנו שיקסה [=עוזרת בית גויה] והיא עושה הכל, אני רק מבשלת. אנחנו מצפים לחבילה מאמריקה אבל זה כרוך בקשיים. בשום אופן לא רצו לתת לנו תעודת עניות, בקושי עלה בדעתנו הרעיון לשלוח את מיילך פרלמוטר ועל שמו תגיע החבילה. היא גם שלחה לי, הדודה פייגה כמובן, 10$. כן, ילדים יקרים. לגמרי שכחתי, קיבלנו היום את 145 הזלוטי. אתם יכולי בקושי לתאר לעצמכם כמה כאב לי ששלחתם כסף. אני כבר מתארת לעצמי כמה זה לא היה נחוץ לכם. זה לא מגיע לי משום שאני חוששת שהכסף הזה חסר לכם. אותו דבר לגבי אשר – רציתי לכתוב לו אותו הדבר. עכשיו ילדים יקרים נוסע פרידליך – זה שהביא לנו את הפירות מהארץ. הוא יוצא ב-24 בחודש כך שאנחנו שולחים לך ולפרומקה את החפצים הבאים: 2 קרמים ניווֶאה, 1 סבון, 1 קרם צֵרמחובה. הייתי מאד רוצה לשלוח משהו ללאה היקרה אבל התביישתי לשלוח כזה דבר של מה בכך מפני שלא שלחתי לה שום מתנה בעלת ערך. כן, שכחתי ש[שלחנו] גם שני זוגות גרביונים. אני מקווה שתקבלו הכל בשלום ומבקשת לכתוב מיד. 
הילדים היום לא יוסיפו דבריהם למכתב. לוטי יקרה, את עוד זוכרת טוב יותר מפני שעזבת את הבית לא מזמן, שכתיבה דורשת מעט סבלנות ופריט זה חסר לי בימים אלו קמעה. במיוחד אינני רוצה לעכב את המכתב הזה אלא לשלוח מיד מפני שפרומקה מאיימת במשלוח מכתב. אם כן, ברכות מקרב לב ונשיקות מכולם ובמיוחד ממני, בינה. 
יקיריי! אינני יכול לכתוב היום מכתב ארוך יותר מפני שרוצים לשלוח אותו בדואר אוויר והוא יהיה כבר מדיי כך שעליי להסתפק בכך. לפני הכל אני מברך את כולם במזל טוב וכל טוב (תסלחו לי, אינני יודע לברך) אני מסכים לכל הברכות שאמא היקרה כתבה לכם. שתיקתי מן הסתם הוסברה לכם, תודה לאל שזה חלף ונערים אחרים נוסעים הלילה ללמברג ואותי היה אורלובסקי, מסכן, צריך להוציא. לוטי היקרה! לבקשתך אנחנו ממענים את המכתב לכתובתך ומבקשים ממך לשלוח אותו מהר ככל שניתן לאשר. מברך אותך מקרב לב, יעקב. 

לאה יקירתי!

תודה מקרב לב בעד מכתבך היקר. אנחנו יכולים להעריך כראוי את נאמנותך ומסירותך לאשר היקר. אנחנו מבינים שבזמנים קשים כאלה אינך יכולה להשאירו לבד. אנו רוצים לקוות שהא-ל הטוב ישמור אותך מכל רע ואתם תחיו יחד באושר כדי שתוכלו לספר על כל מה שאתם עוברים עכשיו בשמחה. לאה היקרה, כפי שכבר כתבתי שלחתי רק מעט פוך משום שלא רציתי להעמיס, אבל יש לנו כאן עוד פלסטינים רבים וביניהם גם אותה פייגה שברצון גם תיקח איתה משהו. אין בכך כל טירחה ואשלח את זה ברצון. אני סבורה שעוד 2 ק"ג. העיקר שתשמשו בפוך לבריאות. 
זה שהייתי חולה את בוודאי יודעת. אני מרגישה ב"ה טוב. אני מבינה שזה היה נחוץ לך ולאשר היקר מאד , אבל מה אפשר לעשות, צריך לקוות עד שמגיע הטוב. ילדה אהובה, היי ברוכה מקרב לב ונשיקות מכולם ובמיוחד ממני, אמך, בינה.
נ. ב. כמה יפה היה אילו היית באה לבקרנו. אני מבטיחה לך שזו הייתה שמחה גדולה בשבילנו.
 

ב"ה
אשר יקירי! 

שמחנו מאד במכתבך מפני שכבר דאגנו. אני כותבת תמיד את אותו הדבר, שאני מבינה שאינך כותב אבל מפריע לי לדאוג. על כן אני מבקשת שתכתוב לפחות גלוייה, העיקר לא לדאוג. 
מה שאתה כותב, שכבר כמה שבועות שאין לך ידיעות מאיתנו, מפליא אותי, שכן יותר משבוע אחד אינני מתמהמהת, כלומר, אני כותבת כל שבוע שני, יש לקוות שמכתבים לא הולכים לאיבוד. בהזדמנות זו אני רוצה להעיר לך שלא תכעס שאנחנו ממענים את המכתבים על פי רוב לתל אביב מפני שאני מתארת לעצמי שלתל אביב מגיע הדואר קודם, כך שמישהו מכם יכול להיות בתל אביב ואני חושבת שככה זה יותר מהר מאשר בדואר לכפר יעבץ.
אנחנו שומעים שהייתה לכם ב"ה חברה בליל הסדר. אנחנו מודים לאל על כך ובשנה הבאה הלוואי שנשמע שבנותינו הקימו כבר במזל טוב בית משלהן. אנחנו בטוחים גם שאתם, כוונתי גם לאשתך היקרה, עשיתם כל שאפשר כדי שהבנות ירגישו בנוח ועל כך אנו מודים לשניכם מקרב לב.
שארבע הכוסות שלכם היו טובות יותר משלנו – זה ברור לנו, אבל הורים בכלל לא מקנאים בילדיהם, שאלהים יהיה בעזרכם, שיהיה לכם כל טוב. גם לנו היה ב"ה כל טוב לחג.
מה נשמע בדבר בואם הביתה של השדליסקרים? נאמר שגם סנדהויז רוצה לבוא, כך שהיינו יכולים לשלוח לכם משהו. גם לי חסר נושא מפני שלמשל, הייתי רוצה לשאול מתי כבר תיפסק, לשלום, השמירה, כדי שעובדים יהודים יוכלו כבר לישון בשקט בלילה, אבל הרי זו פוליטיקה ואני נמנעת מלדבר ולכתוב על כך, יש לזה השפעה מידית עליי.
אני חותמת את המכתב בכך שכולנו מרגישים ב"ה טוב ומקווה שמכתבי ימצא אותך כמו גם את אשתך היקרה במיטב הבריאות. בברכות לבביות מכולם, אמך, בינה.
ילדיי היקרים!
קיבלתי את מכתבכם שכולנו שמחנו בו מאד מפני שכבר חיכינו למכתבכם בחוסר סבלנות רב ובדאגה. ילדים יקרים, במה שנוגע להעדפתכם ולחיבתכם לחג נעים וביתי, מובן מאליו שניתן לומר שזה עוד יותר חזק ממסורת. עם החגיגיות נולדים, כמו שאומרים, ומתחנכים ובדיוק משום כך, כשחוווים את זה – זה כל כך רגיל, כל כך טבעי שלא ניתן [---] רק כשזה חסר מרגישים את הגעגוע תחילה ורק אחר כך זה נהיה דבר יקר ערך, אבל הבה נקווה שיהיה לכן אי"ה בית משלכן, משופע באופשר ואז תרגישו פחות את הגעגוע.
חנצ'ה בֶק כתבה כבר 2 מכתבים. למרבה הצער אין לה הדברים ובכלל לא ברור אם יהיו לה. מובן שמאד חבל לי על 3 זוגות גרבי משי, אבל אין לי טענות כלפיה. היא לא רצתה לקחת ואני פשוט הכרחתי אותה. כתבתי לאחרונה פעמים הרבה שאיננו רגישים כל כך לאחרונה במה שנוגע לנזקים כספיים. הנה למשל, בדיוק עכשיו קראתי בעיתון על הטרגדיה של המהגרים הבלתי לגאליים ושפכתי יותר דמעות מאשר בעניין הגרביים.
פרומקה, את כותבת שנהיה בקשר עם המכר שלך, קופלמן, אבל לא נתת כתובת, כך שעליי לחכות עד שהוא יכתוב אלינו או שאת תשלחי את כתובתו. את כפפות העור בצבע הרימון נשלח לך גם, ברגע שיהיה עם מי לשלוח. יש לי גם כמה דברים מאמריקה שהיו יכולים לשמש אתכם. אשר כתב שבמשך שבועות לא קיבלתם שום ידיעות מאיתנו. אני תוהה האם קיבלתם כבר את המכתב עם הצ'ק? אנא – תיכף לענות! לוטי, את בטח חושבת שהייתי בוודאי עייפה בליל הסדר. דווקא הייתי קצת חיוורת ומנומנמת כי המשרתת שאני לא מרשה לעצמי להגיד עליה מלה , עשתה כל מה שאפשר ואנחנו מרוצים מהסידור הזה שהיא באה רק בימי שלישי ושישי ובכל פעם אני רועדת עד שאני רואה אותה. כך שהייתי רק קצת חיוורת ומעט מנומנמת, לא עייפה. כשהיא עוזבת ביום שלישי היא מותירה את הביתה במצב כזה, שנשאר מעט מאד מה לעשות ואותו דבר ביום שישי. הייתן נהנות מאוד, בנות, אילו ראיתן כמה הכל היה נקי ומסודר בבית. שהשם יתן ונשמע רק בשורות טובות זה מזה. 
ילדים יקרים, אני מבינה שהייתם מאד רוצים לדעת פרטים על העסק וזה באמת כבר קצת קשה היום. נכנסים כמה מעובדי בתי החרושת, כמה נשים. מובן שבעלי התפקידים הטובים יותר, מהנדסים וכדומה, הולכים לנוצרים, או כפי שכבר נאמר – לא כל כך מתעסקים היום בעסקים. העובדה שבזמן הפרוספריטי? חסר כסף בגלל הסיבה הפשוטה שאז הייתה עליה ב[------] וכולם היו תמיד לחוצים בכסף, היום אנחנו שואפים כל הזמן להחלץ מן החובות. מה כבר יש לדאוג כל כך הרבה. שרק אלהים יעזור ונהיה בריאים ושתבוא עזרה ליהודים ואז כבר הכל יהיה טוב.
מה שנוגע לבריאות, אין לנו מה להתלונן ב"ה. כולנו מרגישים, בלי עין הרגע, טוב. זה מאד חשוב. ביקשתי מנפתלי שיסע לפלסטינה באופן בלתי חוקי, היום כבר לא הייתי מאפשרת. אז עוד לא ידענו איך זה נראה. והוא לא רצה לשמוע על זה. הוא רוצה לנסוע לאמריקה. מתי זה יתאפשר – א-להים יודע. בינתיים הוא ניסה לעבור לבלגיה וזה לא הלך. הוא התענה במשך כמה שבועות, הוא שילם כמה מאות זלוטי וחזר. ככה מתרוצצים היהודים... אבל דיברנו כבר מספיק על ענייני הכלל ופוליטיקה. משני הנושאים האלה אני נמנעת מאד.
מלבד זאת אין שום דבר חשוב, כך שאני חותמת בברכות לבביות ומיטב האיחולים מאביכם היקר, מיענקלה, מַאטֶלֶה, יצחקל, מאניה, וברכה נוספת מאמכם, בינה. נ. ב. כן, ילדים יקרים, אתם שואלים את עצמכם האם יצחקל שאל את הקושיות בגאווה, כרגיל. ובכן – לא. הוא כבר הרגיש כבחור ולא פרש, רק אמר במהירות. התבייש יפה-יפה, כבחור גדול. היות שאין כאן ילד קטן הוא יצטרך אי"ה לשאול את הקושיות לאורך זמן רב, בשמחה.
לאה יקירתי!
תוספת הדברים שלך במכתב גרמה לנו, כתבמיד, עונג ועל כך אנחנו מודים לך מקרב לב. יהי רצון שכבר נשמע את החדשות הטובות להן אנו מצפים בכמיהה. אני מקווה שאת, ילדה יקרה, מרגישה עכשיו כבר טוב. כבר כתבתי פעם שלא תעשי את זה גרוע יותר, כמוני. זה כואב מעט – יפה, אבל זה עובר. העיקר שזה ישתלם, כמו שכתב פעם אשר היקר.
בתקווה בטוחה זו אני מסיימת בברכות רבות אליך מכולם ומיטב האיחולים, מאמך ברטה. 

[בהמשך המכתב, בכתב יד אחר]
ילדיי היקרים.
אתם מתלוננים שאינני כותב, יכול אני לומר לכם שאולי אתם צודקים. אבל מתעוררת הלא השאלה, מדוע לא משאירה לי אמא אף פעם נושא לכתיבה. מאז שנסעתם מכאן המצב השתנה לגמרי. אין זו בכלל אותה ארץ. לא אותם האנשים ולא אותם עסקים, כך שאין סבלנות לכתוב כמו שאני התיישבתי במיוחד לכתוב. אני מודה לא-להים שאמא לוקחת ממני את העול של הכתיבה. הייתי כבר רוצה לשמוע שנישאתן במזל טוב, זקני כבר האפיר ב"ה, כבר הגיע הזמן שהחלק הראשון של הילדים כבר יהיהו נשואים בנחת, אבל מן הסתם עוד לא הגיע זמן ואנחנו מקווים שהזמן יגיע במהרה.
המצב הפוליטי המקומי ידוע לכם בוודאי היטב – טוב יותר מאשר לנו. הלוואי שכבר יעזור לנו השי"ת, שכל היהודים יוושעו ויגאלו כבר מן הגלות החשוכה ושנבוא כבר כולנו לא"י ונתראה בשמחה. בכל זאת עלי להעיר לכם שזוהי עבירה מצידכם שאתם מתעכבים שבוע בכתיבה, ובפרט אשר צריך להקפיד לכתוב כל שבוע ולו גלוייה כדי שלא נדאג כל כך הרבה. מברך ומנשק את כולכם מקרב לב ומאחל לכם כל טוב, אביכם, משה. 
 

ב"ה 
דמביצה 938 VI/23
ילדיי היקרים!

ביום ששי קיבלתי את מכתבך ובקוראי שאתה רוצה לשלוח כסף רציתי לענות מיד שבשום אופן לא [לשלוח] וככה הרגשתי במשך כמה ימים, אבל דבר אחד אני יכולה לומר לך, שאני כותבת בעצבנות רבה, רק שלא שלחת את הכסף. זה לחלוטין לא נחוץ. אני מבטיחה לה ואינני דורשת. אני יכולה להעריך כראוי את רצונך הטוב ודי לנו בכך לגמרי. הדוד פייגה זה משהו אחר – הם אנשים מבוגרים ועשירים. אתה לעומת זאת איש צעיר ועליך להסתדר, כך שתזכור, למען השם, שלא תשלח. שא-להים יגמול לך על רצונך הטוב – לכך אני תמיד מתפללת, א-להים ישמרנו שלא נצטרך, חלילה, לקחת כסף מילדינו. אינני יכולה כלל לבטא בכתב כמה חשוב לי שלא תשלח את זה, ובגלל זה חשבתי על כך כמה ימים. ברצוני לכתבו לך גם שקודם כל אני מרגישה לגמרי [טוב], ואני עובדת במה שמתאפשר לי. כלומר, אני יושבת ותופרת ואז [-------------------------------] וכל הזמן הלכנו לשם וגם לַנּו שם וגם זה גזל ממני זמן. אני רוצה להסביר לך את מצבנו הכלכלי. בזמן הפרוספריטי? היה צורך ביותר כסף בשביל העסק וגם היה צריך בכל חודש להפריש ל[סאלדאס] 200-300 זלוטי, כמובן שתמיד היה חסר כסף. היום המצב אחר הרו"ך נמוך יותר ולכן צריך פחות כסף. וכמה קונים שעזבו משלמים את חובם. מימי מחלתי כבר החזרנו את כל הכספים שלווינו מאנשים פרטיים. צריך עוד לשלם את החוב לבנק והוא משולם לאט. כך שילדי היקר, אל תדאג לנו אלא תכתוב לעתים קרובות בשורות טובות.
ועכשיו, אשר היקר, אני רוצה לענות במדויק על מכתבך שמונח לנגד עיניי בכותבי. אנחנו שמחים שהייתם בחג בתל אביב. התפלאנו מאד, במיוחד אבא, שרצית לנסוע לשבועות לשלום ווילנר. כעת, בעניין האפרוחים. אנחנו מאחלים לכם שתמיד תצליחו בכל מה שתעשו או תיזמו. אני מתארת לעצמי שזה צריך להיות מאד מעניין להתבונן בבקיעת האפרוחים. 
עכשיו, בעניין דודה פייגה, ביכולתי לענות לך שקשה לה לכתוב והיא פשוט התביישה לכתוב לך. האמת היא שצריך לכתוב לה [בתרגום?] אבל היא טובה באופן בלתי רגיל לכל אחד. היא אכן מתעניינת ב[אשרת כניסה] לנפתלי ולי זה מאד חשוב שזה יתממש מפני שאני בספק אם אתה יודע מה קורה בימים אלה בגרמניה. 
בנוגע לדאגתי לבנות, לפני הכל, אני מודה לך מקרב לב על ההסבר שלך, שכמובן הרגיע אותי. יכול להיות שזה כמו שאתה אומר, שמכתב אחד ניתן לקרוא בכמה אופנים. אני כל הזמן חושבת על זה מפני שכל הזמן שומעים על הפרעות. ברור שהפרעות משפיעים לרעה על המצב וכשקוראים מכתב באווירה כזאת אפשר להבין דברים אחרת. למשל – לוטי כתבה שתפוזים ואנשים הם זולים וזה גרם לי להרבה דאגה אבל הבה נקווה שמהיום והלאה נשמע מילדינו רק בשורות טובות.
בקשר לדוֹד ראובן אני באמת לא יודעת מניין בנדיטיות כזאת. ברור שלאבא נגרמה עגמת נפש גדולה מכך אבל במה הוא יכול לעזור. א-להים ימלא את חלקך בעתיד, אני מקווה שיהיה לך כל טוב ושתהיה זהיר יותר בהלוואת כספים. כמובן שמלודז' לא קיבלנו את 20 הזלוטי. אם אתה רוצה אנחנו יכולים לכתוב לשם.
אתה מהנה אותי בכתיבתך על אודות אישתך היקרה, שאתה שבע רצון מכך שהיא עובדת בחריצות במשק הבית. זוהי משאלתי היחידה, שילדינו יהיו מאושרים בחיי הנישואין שלהם. שתמיד תוכל להנות אותנו בבשורות טובות וגם לשמוע מאתנו בשורות טובות. מברכת אותך מקרב לב בשם כולם, וברכות לבביות במיוחד, מאמך, בינה.

ב"ה 
בתי היקרה!
אני מודה לך מקרב לב על מכתבך היקר, [אין צורך בהתנצלות], כמו שאומר הביטוי האנגלי: "better late than never". לאה החביבה והיקרה, חששך מגירושין בגלל חוסר היכולת שלך לתפור הינו חסר בסיס לחלוטין. קודם כל, אנחנו לא נוהגים להתגרש במשפחתנו. אם כבר התאחדתם א-להים יעזור שתהיו מאושרים ומרוצים כמו כולנו [ואת...].
אמת היא שאני רואה בתפירה עניין חשוב ב[מסגרת עבודות] משק הבית אבל למרות זאת, פרומה ולוטי לא תופרות. כך שחששך חסר יסוד ולו רק בגלל סיבה זו, כך שהיי רגועה ומאושרת. במה שנוגע לידיעות על אודות הורייך, אני מתארת לעצמי את הרגשתך. שא-להים ירחם כבר עלינו, היהודים. אנחנו קוראים עיתונים כשאנחנו רוצים לדעת את החדשות מאוסטריה וגרמניה. מתי מגיעה אחותך? האם יש לך אחים או אחיות נוספים בבית? תודה מקרב לב על הידיעות מפרומה ולוטי.
אני מרגישה ב"ה טוב מאד. מקווה שהמכתב ימצא אותך בבריאות מיטבית. אני חותמת את המכתב בברכות לבביות לכל המשפחה ולך, אמך המסורה, בינה. 

[בהמשך המכתב]
ילדותיי היקרות!
קיבלתי את מכתבכן שבאמת שמחנו בו, שא-להים יעזור ותמיד נשמע בשורות טובות זה מזה. אענה על מכתבכן רק בשבוע הבא, ראשית, מפני שאני ממהרת מאד כדי שאשר יקבל את המכתב מהר ככל האפשר בגלל האמור לעיל. שנית, אינני רוצה להתייגע היום בכתיבת שני מכתבים. הילדים קיבלו תעודות מאד טובות ובשבוע הבא גם הם יכתבו משהו, הלא יש להם היום זמן. כולנו מרגישים ב"ה טוב. אני מרגישה לחלוטין בריאה. אינם צריכים בכלל לדאוג. כבר התעייפתי. חותמת בברכות לבביות מכולם, בינה.
סילחו לי שהנייר גזור סביב-סביב. המכתב היה כבד מדי עבור דואר אוויר והתעצלתי להעתיקו.
 

דמביצה 938. X/13
גמר טוב 
ילדיי היקרים

אשר היקר, קיבלנו את מכתבך לפני החג. כבר כתבנו לך ששמחנו בו ואני חוזרת עכשיו גם על כך שא-להים ישמח אותך בכל טוב כפי שאתה משתדל לשמח אותנו בחדשות טובות. הא-ל יעזור שתזדקן בשמחה עם לאה היקרה שלך, בבריאות ושביעות רצון. היה מבורך ותשמע גם מאתנו בשורות טובות.
אני כותבת את המכתב ביום חמישי, ב' חול המועד, ואני מתקשה לאמין שאגמור את המכתב היום. בהזדמנויות כאלה אני נזכרת תמיד בילד שלא הלך לחדר במשך שבוע שלם, איך שהוא הצטדק. לפני החג הייתי כמובן מאד עסוקה ותיארתי לעצמי שבחול המועד אכתוב במשך כל היום. היום הראשון היה יום רביעי – כלומר יש יריד. אחרי יו"ט החנות הייתה סגורה כמעט 4 ימים כך שבוודאי לא היה זמן. היום עד אחרי הצהריים שוב לא היה זמן ואחרי הצריים גיטשי טאפפֶט מתארסת, אי"ה, במהרה אצל בנותינו ובשמחה, כך שאנחנו חייבים ללכת. מחר יום שישי וביום ראשון, שוב ערב חג. הבנתי מיד שלא אוכל לגמור את המכתב ביום חמישי. ישיע [=יהושע/ישעיה?] טאפֶט מ[ניפאלאמיץ] הגיע לכאן והלא אי אפשר להניח לאורח ולשבת לכתוב. מיד התלבשתי כדי ללכת לאירוסין ועכשיו, מוצאי שבת ואני רוצה לכתוב, אם כן, מזל טוב, אי"ה אצל ילדינו. 
אשר היקר, יצחקל יוצא מגידרו מרוב שמחה בגלל המתנה. נאמר כבר שהם לא יבואו לדמביץ ביום שישי הזה, אבל הגיעה ידיעה שהם באים בוודאות ביום רביעי. ביום הראשון שלאחר החג. בנוגע לעֶסרוג[=אתרוג] , אתה יכול בקושי לתאר לעצמך כמה אני מרוצה שלא שלחת. לך זה עולה בכסף, זמן וטרחה וכאן אבא מתחיל להביא מומחים, הם מרכיבים משקפיים, מחפשים וזה מרגיז אותי כל כך שאינך יכול לתאר. יהי רצון שיהיה שלום ויהיו לך אי"ה [אתרוגים] משלך – אז תוכל לשלוח. שמחתי לקבל דרישת שלום אישית מכם באמצעות הַאניה ווילנֶר. בשבוע הבא נוסעת פייגה טויב ויענקל קריגֶר כך ששוב תקבלו מאיתנו ד"ש. יצחקל ברקיע השביעי משמחה. הוא כבר סיפר לכל אחד איזו מין מתנה הוא מקבל. הוא יכתוב רק לאחר קבלת המתנה, כלומר רק לאחר החג. דבר אחד בלבד אינני מבינה: לנו אתם אומרים לא לשלוח כלום ואתם שולחים בכל הזדמנות. אני חושבת שאתה עובד קשה מספיק כדי להרוויח את הכסף הזה ולכן אין זה הוגן שאתה מבזבז כסף על דברים שאינם נחוצים. יצחקל בוודאי לא היה מוכיח אותך אילולא שלחת לו. שמחנו לשמוע שהיו לכם כבר עופות משלכם לחג. הא-ל יעזור לך שיהיה לך כל טוב. כמה עופות בכלל יש לכם? ניכר שאתה ואשתך אינכם אנשי כפר מלידה. מי שיש לו עופות אין לו לב לשחוט אותם. אבא, יענקלה ויצחקל לומדים עכשיו ואני מחכה להם. הילדות ישנות כך שאני מנצלת את ההזדמנות לכתוב את המכתב. 
אני חותמת אם כן בברכות מקרב לב בשם כולם ומאחלת שוב גמר טוב. אמך המאחלת כל טוב, בינה. [בסוג אחר של דיו:] שושי רוזנברג מודה לך מקרב לב בעבור הברכה ומאחלת לך גם כן כל טוב. [ב'גרמנית'] נ. ב. ללאה היקרה הפעם רק ברכות מקרב לב מכולם, וגמר טוב. מקווה לכתוב לך במיוחד לאחר החג, אמך המאחלת טוב, ברטה. 

דמביצה 38 XII/19

ב"ה
ילדיי היקרים

אשר היקר, אמנם המכתב הקודם מוען אליך, אבל אני חייבת למען גם את המכתב הזה אליך מפני שאני רוצה לענות לך כאן על מכתבך שממש החיה את נפשי. ילד יקר, עליי לכתוב שוב שהשבח לאל שאנחותינו ודאגתנו היו לשווא והיות ואתה מבטיח שתקפיד שהדבר לא יִשְנֶה יותר, במיוחד לאחר קבלת מכתב אם כאלה חדשות יקרות ללבנו, כך שאנחנו סולחים לך. שתי הידיעות חשובות לנו מאד, כך שאינני מסוגלת להעריך איזו בשורה טובה חשובה לנו יותר. החדשות בדבר אשתך היקרה, משמחות אותנו באופן בלתי רגיל. חשבתי על כך תמיד אך סיבות שונות עיכבו אותי מלשאול. הסיבה הראשונה והחשובה ביותר היתה המצב בימינו, אני מתכוונת כמובן למצב הפוליטי, אז חשבתי שאולי עוד לא ולמה לי לשאול וכך הזמן עבר. אבל בכותבי את המכתב הקודם כבר לא יכולתי להתאפק, הלא בוודאי לא זקפת זאת לרעתי, שכן איזו אמא לא תרצה להיעשות סבתא למזל טוב, כמה שיותר מהר? ובמיוחד הנכד הראשון. כך שנהגת נכון מאד כשכתבת ואני לא אדאג אלא אתלה יהבי בא-להים שהכל יהיה בסדר גמור אי"ה בשעה הראויה. כולנו שמחים מאד ובמיוחד אבא. 
הידיעה על פרומקה – אין ביכולתי בכלל לתאר לך איך שמחנו כששמענו שזה יהיה בסדר. יש לציין שהבחור הצעיר נשא חן בעיניינו מן הרגע הראשון. ואולי הסימפטיה הזאת נובעת מכך שפרומקה בעצמה כתבה עליו הביתה ללוטי [שורה וחצי בפולנית] והיות ואנחנו בבית לא היינו מאוהבים הבנו שעליה [לפנק?] את המורה. עכשיו תאר לך, כשאני הסתכלתי בתמונתה של פרומקה איתו נקרעה מקרבי אנחה עמוקה, השבח לאל שנספר על כך בשמחה. כשאבא קרא את מכתבך עם שתי הבשורות הטובות הוא באמת אמר שכשעומד להתבהר נעשה תחילה מעט חשוך יותר ולנו היה די והותר חשכה כשבערך 8 שבועות לא היו לנו שום ידיעות ממך, אבל השבח לאל זה עבר. בינתיים אנחנו שומרים את שתי החדשות באופן כללי בסוד. עד שנדע אי"ה משהו קונקרטי לגמרי ורק אז נספר.
עכשיו, עלינו. העיקר שכולנו, ב"ה, בריאים. עד אמצע דצמבר היה די נעים. היום היה כפור חזק אבל יעזור הא-ל שכולנו באמת נהיה בריאים. אנו כבר רגילים לכפורים ולכן כבר לא נבהלים. ילדים יקרים, יש לכם, מסכנים שכמותכם, עגמת נפש מהוריכם. אנו מתארים לעצמנו את הרגשתכם, אבל מה אפשר לעשות. דיברנו במכתב הזה גופא על כך שעד שמתבהר יש חושך, אז א-להים הלא יעזור. לפי המצב בעולם כולו – כבר [לגמרי זהב]. לעת עתה אינכם צריכים לדאוג לנו כלל. היום אהיה בוודאי הכותבת היחידה בשל הסיבה הבאה: הרי חנוכה בעולם. היום נר שלישי, כך שאבא הלך לראובן שלזינגר לשחק [בקלפים], יענקל הלך לפסח שוורץ, יצחקל הביא הביתה [חברים?] כך שגם לו הלא אין זמן והבנות כבר ישנות. קבלו אם כן ברכות ונשיקות מקרב לב מכולם ובמיוחד מאמכם המאחלת לכם כל טוב, בינה.

[בהמשך ב'גרמנית]
לאה היקרה שלי!
הרבה הרבה תודה על התוספת הלבבית שלך במכתב. החדשות הטובות שימחו אותנו מאד. את 'all right', זה היה בעצם מה שקיווינו לו וייחלנו. זה שיש לך בחילות ואת מקיאה, זה לא משנה. זה לעולם לא יצער אותך. 90% מן הנשים מקיאות אבל זה עובר. לי דווקא היו רק גיהוקים. אמרי, ברצינות, האם באמת מצאה חן בעינייך הכרית? הילדים עשו את זה והם מאד שמחים שזה מוצא חן בעינייך. תשמשו לבריאות ב[----]. ברכות ונשיקות מכולם, חותמת, אמך, ברטה. [בראש העמוד ה-II, במהופך: אשר היקר, לא פעם כבר רציתי לשאול אותך האם הלודז'אי כבר נתן לך את היתר. במקרה שלא, היינו יכולים לכתוב לו. 
 

דמביצה 939 VI/12
ב"ה
ילדיי היקרים

כפי שאתם רואים אני עומדת בדיבורי וכותבת את המכתב הזה למרות שכתבתי בשבוע שעבר. ובכן, קיבלנו ידיעות מאד טובות על כולכם. כמובן ששתי הגברות שֶדְליסקֶר אמרו שאתם נראים טוב מאד אבל קשה להאמין לזה כשרואים שמי שחוזר הביתה לא נראה דווקא טוב, אבל הבה נקווה שכל הטוב יהיה למציאות. 
בשבת הייתי בביקור וכמובן ששלחתי עוגה בעבור האורחים אבל אגלה לכם סוד, שאיש לא היה. אשר היקר, היזכר כמה יפה היה אצלנו בשבת כשאתה היית בבית. כמה אורחים היו וכמה עוגות. אני מקווה ומתפללת תמיד שנתראה בשמחה, הבנות יבואו הביתה, ואשתך היקרה – כולנו נשמח שוב יחד.
ובכן, ילדים יקרים, תודה מקרב לב בעבור המתנות. אני מבינה שהיין יהיה טוב. טרם פתחתנו אותו. כבר חשבנו מתי אי"ה נשתה אותו. מפת השולחן יפה באופן בלתי רגיל, מי שרואה אותה מתפעל, אלא שזה נוגע ללבי שהוצאת כל כך הרבה כסף, הרי בסופו של דבר זהו דבר מותרות ולהתרגז עכשיו זה חסר תכלית כך שנשתמש בזה לבריאות ונתנקם בכם בשמחה.
אני מאד סקרנית לדעת האם קיבלת את [דוגמת החבילה בחינם???]. הלא אני כבר כתבתי שהיו לי קשיים בדואר ולכן את החבילה השנייה כבר לא שלחתי וגם לא כיבסתי את הדברים מפני שפחדתי שמא זה יגיע מאוחר מדי. אשר היקר, עליי לכתוב לך פעם נוספת שמאד שמחתי בתופרי את הדברים. כבר היינו מאד רוצים לשמוע מכם בשורות טובות ושגם אנחנו נוכל לבשר לכם רק בשורות טובות.
עלינו, ילדים יקרים, אני יכולה לדווח כל טוב. כולנו, ב"ה בריאים. הלא זה החשוב ביותר וכל היתר הם דברים משניים. קשה לכתוב ממרחק פרטים בנוגע לעסק ובכלל, הרי כתבתי כבר שבימים אלו לא מתעסקים כל כך במה שקשור לעסקים. עכשיו, למשל, העלו בפולין את המסים פי 3. מה אפשר לעשות? ניסו למחות, אבל האם זה יעזור במשהו – אין לדעת. ובאמת, כיצד אפשר להתעסק בשאלות כאלה, כגון מסים וכדומה כשמסתכלים איך מהלכים אין ספור אלפי אנשים כנפתלי. הבן אדם היה מסודר, עם דירה יפה, רהיטים בעלי ערך ועכשיו מהלך הוא וליאושו אין גבול. מכל רכושו הוא הציל לכל היותר כמה מאות זלוטי כדי לנסוע לאנשהו, שכן עם הון שכזה אי אפשר להקים עסק בשום מקום ולאדם ללא מקצוע אין עבודה. על כן, אשר היקר, אני מבקשת ממך להעביר אותו לשם בין אם באופן חוקי ובין אם באופן בלתי חוקי. פרידל, בתה הבכורה של דבורצ'ה נמצאת בפלסטינה, האמצעית באנגליה ועכשיו היא מתכוונת לעבור מכאן עם ילד קטן, אולם בעצמה אינה יודעת לאן. לדעתי היא תגיע לטארנוי מפני שבעלה נמצא שם. אני מתארת לעצמי, מפקירים בית, סחורה וחובות אצל לקוחות ובורחים. נו, ואיך אפשר להתעסק בכל מיני קטנות כששומעים סיפורים כאלה.
אני מבינה שאתה מתגעגע, אשר היקר, אבל זה לא משנה. הרי זה בשמחה ועל כן יעזור א-להים שאשתך היקרה תחזור הביתה אי"ה בשמחה והשמחה תהיה כפולה וגם הנעימות.
פרט לכך, אין חדש, כך שאני מסיימת בברכות לבביות מאבא, יענקלה, מַאטֶלֶה, יצחקל, מאניה וברכה מיוחד לך מאמך המסורה מקרב לב, בינה. 

[בהמשך]
ילדותיי היקרות!
נו, קיבלתי עליכן ידיעות טובות ששמחתי בהן מאד. מובן שאי"ה נתראה ונשמע מפיכן שטוב לכן, זה בוודאי ישמח אותנו יותר. לוטי היקרה, אני ממתינה בחוסר סבלנות למכתב ממך שירגיע אותי בעניין האצבע שלך למרות שמַאטֶל שדליסקר הבטיחתני שהיא ראתה את שתיכן ולוטי בריאה לחלוטין ובכל זאת אנחנו מצפים למכתב בחוסר סבלנות. ועכשיו שוב חוזרת ברונקי טויב-הַקֶה הביתה ושוב נקבל מכם דרישת שלום.
ילדים יקרים, כפי שכבר כתבתי במכתב לאשר, כולנו מרגישים ב"ה בריאים. לי ולילדות אני כל הזמן תופרת ומחדשת משהו מהדברים מאמריקה. גם עכשיו יש חבילה בדרך. הנה בשבת האחרונה התחדשו אבא ויענקלה. למעשה זה לא היה מוכן עד היום – אבא, אם כן, במקטורן משי ויענקלה בכותונת ומכסיים עם וסט. הוא נראה ממש כחתן. א-להים יעזור שבאמת כבר יתחילו שמחות במשפחתנו.
אני מרגישה, בלי עין הרע, נפלא. לא פעם אני אומרת לעצמי שאתם הייתם שמחים לראות איך אני משגיחה על עצמי שאהיה מסודרת, לבושה יפה. אני סבורה שככל שמזדקנים צריך להתגנדר יותר. בגדים לא חסרים לי, רק נחת מן הילדים שיתן לנו א-להים. 
בבית הכל בסדר . בשבוע הבא נצבע כולנו 3 חדרים.
את הגויה אני עדיין ממשיכה להעסיק, היא באה בימי שלישי ושישי ובימים נוספים מיוחדים כדי לכבס ולגהץ וזה לגמרי מספיק לנו. ביום שלישי למשל הכל מנוקה היטב ומביאים מים וכל שאר הדברים סופקו, כך שהיא לא חסרה לי עד יום שישי וכך גם מיום שישי עד שלישי. גויה שקטה באופן נדיר. ילדים יקרים, איך זה אצלכם עם כביסה? מתי יש לכן זמן לכבס לעצמכן, הרי כשאתן חוזרות מן העבודה אתן כבר עייפות? אנא כיתבו לנו הכל בדיוק. אני חותמת בברכות לבביות ומיטב האיחולים, אמכם שרוצה בטובתכם, בינה.
[בהמשך, בכתב יד אחר ובעברית.] שלום לכם! גם אני דורשת בשלומכם הטוב ובעיקר בשלום הקטן. פרימ[ע]. 

בהמשך ב'גרמנית':
לאה היקרה שלי! בחוסר סבלנות עצומה מצפים אנו כבר לחדשות הטובות ממך. אני מתארת לעצמי, עוד זוכרת די במדויק כמה מעיק כל יום כשכבר מגיע המועד האמור, שייתן א-להים והכל כבר יעבור בשלום ויזכה אותנו בבשורה טובה בקרוב ולא משנה שלאשר היקר עצוב עכשיו. לעומת זאת תהא השמחה כשאת תחזרי הביתה בשמחה ובאושר. היי ברוכה מקרב לב מכולם ובמיוחד מאמך Berta.

[בהמשך המכתב, בכתב יד אחר]
יקיריי! יכול להיות שכבר מגיע לכם מזל טוב. בינתיים אני שולחת את המכתב הזה של ציפייה בחוסר סבלנות, כפי שכותבת אמא היקרה. מה נשמע אצלכם? מה עושה הקטן? האם הוא כבר גדול יותר? אבל אין לכם משקל. הייתי מאד רוצה לראותו. אולי נדמה לי אבל הוא מאד יפה ומתוק. בהזדמנות, כיתבו בבקשה איך הקטן מתפתח. מברכת אתכם מקרב לב, לאה. [=לוטי?]
[ללא תאריך. בראש העמוד: III, כלומר, המשכו של מכתב ששני עמודיו הראשונים חסרים]
נפתלי לא רוצה לשמוע על נסיעה בלתי חוקית. הוא יקבל סכום כסף כלשהו מדבוירצ'ה, היא חייבת לו, כך שהוא רוצה לנסות לסחור בפולין. אני כלל לא יכולה לתאר זאת לעצמי אבל מה אני יכולה לעשות. ראשית, הוא אינו נותן לומר לו משהו ושנית, כשאני קוראת את הדיווחים המרים בדבר האניות הבלתי חוקיות [=אניות המעפילים מן הסתם], כבר אינני אומרת כלום. שיוביל אותו א-להים לטובה. הוא נמצא אצלנו כל הזמן. דורה עדיין בגרמניה. אני כותבת 'עדיין' משום שהיא תגיע מאד בקרוב לפולין.
אנחנו ב"ה בריאים. כרגיל סומכים בני הבית עליי בכתיבה. זה אפילו מרגיז אותי לפעמים, אבל מה אוכל לעשות, זה כבר מנהג כזה, אם לא יהיה לי זמן, לא יכתוב איש. אני מסיימת, אם כן, בברכות לבביות מאביכם היקר, יענקלה, מַאטֶלֶה, יצחקל, מאניה והמברכת אתכם במיוחד, אמכם, בינה. [בהמשך ב'גרמנית']
אני מודה לך על דבריך שהוספת במכתב, זה מבורך כתמיד וגורם לנו שמחה רבה. תודה מיוחדת על הדיווח על יוספל הקטן שלנו. הוא ממש זהב, [חושן?], עכישו הוא בטח שוב גדול יותר. יש לקוות שבקרוב, אי"ה נוכל להכירו. יכול להיות בקיץ הקרוב, אולי תבואי איתו,אי"ה, ואז נעשה הכרות. עד אז שיהיה בריא ויגדל יפה ואח"כ נתפלל לעוד. לאה היקרה מכל, אני מקווה שאת לוקחת לתשומת לבך את הערותיי מן המכתב הקודם. זה מאד משמח אותי לשמוע מה נשמע אצל אחיך היקר. היכן הוא? האם הורייך מתכוונים לנסוע לארץ? איך הולך לאחותך? סלחי לי על הכתב. העט שלי גרוע ובעיקר אני רדומה, כך שאני חותמת בברכות מקרב לב מכולם אליך ובמיוחד ליוספל היקר [Berta].

[באותו מכתב. מן הסתם העמוד האחרון.]
ילדותיי היקרות!
כבר שלושה שבועות שאין לי שום ידיעות עליכן ובנוסף לכך חשבתי שמשה שדליסקר יביא לנו ידיעות עליכן. הייתי בטוחה שיהיה לו מכתב [מכן בשבילנו] ואני כבר מעט תמהה מדוע אינכן כותבות כלום. למרות זאת אני מקווה שהכל בסדר ושנשמע בשורות טובות מילדינו, אמן. ילדים יקרים, משה שדליסקר היה עכשיו כאן באירוסים של טַנקֶה עם שמואל סנדהויז. אי"ה בקרוב אצלכן, בשמחות. לטנקה זהו שידוך חומרי-מאושר. אותו אני מכירה פחות מאשר את מצבו. יש להם עסק טוב, מלבד ווילה הגונה במוּשינה והלא הוא בן יחיד. לאסתר סנדהויז יש מעט הכנסות. נגרמה לה עגמת נפש בשל אמהּ. מכל הצרות הטובות האלה היא פשטה רגל ומצבה רע. ובעיר מדברים על כך שהַניה בנישואיה לספיֶר חיסלה את אמהּ לגמרי. למוטל, לעומת זאת, [מוטל אלונג] עם האשה של מאנֶק יש פרנסה יפה מאד. שאלהים יעזור ואתם תזכו בכל טוב ותחזרו הביתה בשמחה. 
[רֶחה/רמה] בורנשטיין נמצאת כאן. שאלתי אותה עליכם אבל היא גרה, כך אני מבינה, בחיפה. היא נראית טוב מאד. ילדים יקרים, היות ואני מצפה למכתב מכם, נושא המכתב הזה אופי של דרישת שלום, פרטים אתן יכולות לקרוא במכתב לאשר. 
אנחנו מרגישים ב"ה בריאים. אני כתמיד מאד עסוקה ופרט לשבת מעולם אין לי רגע פנאי. תמיד עבודה שמחכה לי. ואין פלא, הלא מַאטֶלה עדיין ילדה. כשאני נכנסת הביתה ב-12 ולעתים מאוחר יותר, מבשלת ראשית את ארוחת הצהריים ואז לתפור ו[----] וכך הלאה. אני מצפה בכל יום למכתב מכם ובתקווה, שמכתבי ימצא אתכן במיטבכן, אני חותמת את מכתבי בברכות אמיתיות ומיטב האיחולים לשתיכן מכולם, אמכן המאחלת לכן טוב, בינה.