נציג ההתישבות הדתית בתנובה

צירופי המקרים גיבשו את ההחלטה לפרוש מתפקידו כמרכז המושב, בסוף תשי"ד. לאחר מספר חודשים התברר לאנשי התנועה ולקרובים אליו שהוא עדיין מלא מרץ ותודעת עשייה ציבורית מכדי לתת לו להתיישב בנחלתו ולעבד את כרמו שלו. הוא הסכים כהמשך לתפקידיו הקודמים לקבל את הצעת איגוד המושבים של הפוע"מז להתמנות כנציג ההתיישבות הדתית במרכז תנובה ובהנהלתה.
למרכז תנובה נכנס בתשט"ו במסגרת תפקידיו קבל את ניהול ענף האריזה, שימורים, פרחים ושתילים.משנת תשי"ח מונה לנהל את ענף הלול במרכז תנובה, שהיה אחד הענפים המרכזיים במוסד המשווק. תפקידיו אלו העמידוהו כאחד האדריכלים המרכזיים בתכנון הענף והכנסתו למסגרת המתוכננת. את התכנון והשיווק המאורגן ראה כהכרחי להבטחת קיומו הכלכלי של הענף לטובת החקלאי היצרן והצרכן כאחד. יחד עם זאת פעל באופן עקבי ומתמיד לשיפור רווחיותו הכלכלית של הענף, עמדה אותה ייצג במוסדות תנובה, במועצת הלול ובארגון מגדלי העופות.
במוסדות החקלאיים הגן באופן נמרץ על אינטרסיו הכלכליים ומעמדו החברתי של צבור החקלאים אשר אותו ייצג ובשמו פעל. שליחותו בתנובה משנת תשט"ו ועד ליומו האחרון עמדה בסימן קווי האופי של הפעילות הציבורית אותם אמץ לו בתחילת דרכו הציבורית , תוך שילוב של עמידה על עקרונות כללים עם ראייה מפוכחת של התנאים הריאליים, אפיין את דרכו זו. אשר שלמון לחם את מלחמתה של ההתיישבות העובדת, לא רק מהבחינה הכלכלית כי אם גם מהבחינות החברתית והציבורית. את ההתיישבות העובדת לא ראה כציבור אינטרסנטי מקצועי הדומה לאגוד מקצועי אחר, אלא הבין וטען לשליחותה החברתית לאומית של התיישבות זו, בשנים ששכחו להתיישבות העובדת את זכויותיה ההיסטוריות והייתה היא כאסקופה נדרסת לכל חורצי לשון ובעלי אינטרסים אחרים. 
אשר שלמון הבין את עבודתו הציבורית כשליחות. אם היה מבקש לו פרנסה טובה היה מוצא קלה ונוחה ממנה. מתוך תודעה זו ועל בסיס אמונה זו טען למסירות ולהשלמה נפשית עם התפקיד המוטל עליו ועל אחרים. בכל פעולותיו היה חלוץ בעבודה, אותה דרש גם מאחרים. אופי זה של תפיסת חיים והשקפת עולם באו לביטוי מאז עבד כמנהל פרדס בכפר יעבץ כאשר טוריה רחבה משל אחרים נתונה בידו, עד לעבודתו האחרונה במרכז תנובה בהיותו מופיע ראשון ויוצא אחרון ממשרד האגף אותו ניהל. בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הערב המאוחרות אפשר היה לראותו במחסני המיון והמכירה, עליהם היה אחראי מתוקף תפקידו. דרכו זו הייתה לו לטבע ולדרך חיים. לכן גם התקשה לפעמים להבין אנשים שנהגו אחרת. מבחינה זו היה בצעירותו ובבגרותו ראשון לחובות ולאחריות בחינת מפעיל- פועל בתנועה ובמוסדות הצבור בהם שרת.

המחלה

בחודש אייר תשכ"א ארעה לו תאונת דרכים אכזרים שפצעה פצע עמוק בנפשו. ידידיו ומוקיריו פעלו וקוו להחלמתו הפיסית והנפשית מהאירוע הקשה והטראגי שפקד אותו. אולם המציאות האכזרית אמרה אחרת, אותה מציאות שקטעה תוכניות ותקוות שהתלוו אליו מצעירותו ועד ליומו האחרון. שלוש שנים לאחר התאונה נתקף במחלה ממארת שפשטה בראשו,מקום שבו נפגע באותה תאונה. מחלה שממנה לא התאושש יותר. בערב שבת קודש עת פנה היום, טרם הדלקת נרות, ד' סיוון תשכ"ד, החזיר נשמתו לבוראה.