נרשמתי והתקבלתי. דרישות הכניסה לא היו רבות מדי משום שמדיניות הנהלת החוג הייתה כי כלכלנים טובים ניתן לזהות לאחר שנת לימודים ראשונה ולא על סמך תוצאות תעודת הבגרות בתחילתה. ואכן, לאחר שנת הלימודים הראשונה התייצבתי למבחן הקובע של המבוא לכלכלה ועמדתי בו בהצלחה כבר בשלב א' כשמרבית התלמידים כשלו בו כחלק ממדיניות הסינון של החוג.
במקביל ללימודי הכלכלה בשנת 1964 חיפשתי מקור הכנסה כדי לכסות את הוצאות מחייתי. חשבתי לנכון שלא להזדקק לסיוע מההורים. אבא, שהיה בימים ההם מנהל אגף הלול במרכז תנובה, הציע לי עבודה במחסני תנובה בירושלים במשמרת הלילה שכן ביום שקדתי על לימודיי. העבודה שהוצעה לי הייתה לפרק ולשטוח ארגזי ברוס שבהם הובלה תוצרת חקלאית לעיר. העבודה הייתה קשה ומשעממת. אבא רמז לי שאם אוכיח יכולת הספק גבוהה, אזכה בפרמייה לאור זאת ששיטת העבודה שם התבססה על נורמות ופרמיות. לאחר שהוכחתי יכולות טובות נמסר לי שהנורמות הועלו והפרמיות פחתו...
בסוף שנת הלימודים הראשונה ולאחר שהתקבלתי כסטודנט מן המניין בחוג לכלכלה ואני בן 21, חיפשתי עבודה מתאימה יותר. הצעתי עצמי ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה שחיפשה סטודנטים לכלכלה וסטטיסטיקה לביצוע עבודות שונות בתחום עיסוקה. שובצתי לעבוד במחלקה לחשבונאות לאומית ותוך זמן קצר מונתי לתפקיד של ראש צוות רשויות מקומיות כחלק ממדידת הפעילות הכלכלית של הסקטור הציבורי. במסגרת זו הייתי אחראי בין השאר על כתיבה והפקה של שנתון הרשויות המקומיות שפורסם לציבור כחלק משאר פירסומי הממשלה.
עבודה יחודית ובלעדית שביצעתי מאוחר יותר במסגרת המחלקה היה למדוד את הפעילות של המשק הפלשתינאי מייד לאחר מלחמת ששת הימים. עבודה שבנוייה הייתה מהרבה חלקיקים של פרטי מידע שניתן היה לאספם בצמתי זרימה של פעילות, להרכיב את הפאזל ולהציג תמונה שלמה וכוללת. הצגת העבודה נעשתה על ידי בשנת 1968 נוכח כל המי ומה ברשויות השלטון שהיה להם עניין בהבנת המשק הערבי בשטחים ומדידת השינויים בו בפרמטרים העיקריים של חשבונאות לאומית ( הכנסה לאומית, חסכון, השקעות ,יבוא ,יצוא, צריכה פרטית וציבורית, תוצר לאומי וכו').
שנה לאחר מכן ביקשתי לשנות ועליתי על מכרז של כלכלן במשרד המסחר והתעשייה. התקבלתי ללא קושי ועמדתי לעזוב. מאחר ונחשבתי לעובד מבטיח בלשכה לסטטיסטיקה, הופעלו עלי לחצים שלא לפרוש מלווים בהצעות קידום מפתות לצד איומים מרומזים שאם לא, אני עלול להפגע בהמשך הדרך בשירות הציבורי. אחרי לבטים רבים והתחבטויות נפש, החלטתי בכ"ז לעזוב.
התפקיד הראשון שלי במשרד המסחר והתעשייה שהיה ממוקם בבניין פאלס בסמוך למלון מצודת דוד של היום, היה כלכלן בחטיבת הטקסטיל. עסקתי בעיקר בבדיקת בקשות של מפעלים לקבל מעמד של מפעל מאושר כדי לזכות בהטבות הממשלתיות שנועדו לעודד את התעשייה המקומית. באותה עת התנהלו מגעים
בין המדינה לבין השוק האירופי המשותף כדי לצרף את ישראל לשוק במעמד נלווה ולזכות בפטורי מכס ליצוא הישראלי שנמכר בארצות השוק. הצטרפות זו חייבה גם לחשוף את התעשייה המקומית ליבוא מתחרה מארצות השוק. היה חשש כבד שהתעשייה המקומית לא תוכל לעמוד בפני היבוא ללא הגנות מכסיות שהיו קיימות באותם ימים. היה צורך להערך ובהקדם כדי לנתח את הפעילות התעשייתית על ענפייה ולהציע מסלול של חשיפה הדרגתית לתחרות באמצעות הפחתות מדורגות של מערכת ההגנה המכסית (מכס, מס קנייה, תמ"א ועוד כלי הגנה שונים ומשונים). במסגרת עבודה בתחום זה שהצגתי בפני ועדת מנכ"לים/בכירים ממשרדי הכלכלה השונים שתפקידה היה להתוות את מסלול החשיפה וכנראה הרשימה, הוצע לי לשמש כעוזר כלכלי של מנכ"ל המשרד. זה היה קידום של ממש. עסקתי בכל תחום שנגע לתפקידו של המנכ"ל. למדתי להכיר נושאים רבים מהרמה הלאומית שהעשירו את הבנתי המקצועית בהמשך הדרך.
בשנת 1972ואני בן 29,  נשאתי לי לאשה את אמא, שושנה לבית הראל, החתונה נערכה ברוב הדר ופאר באולמי הדר בגבעתיים.
באותה שנה הוצע לי לקפוץ למים ולקבל על עצמי תפקיד אחראי יותר של ניהול ענף משקי.
זו הדמנות להעלות על נס את בחירת לבי, אם ילדי, מוכשרת ושותפה נאמנה לאורך כל הדרך. לא יכולתי למצוא לילדיי אם טובה ממנה. סיימה את חוק לימודיה באוניברסיטה העברית בחוג למתמטיקה וסטטיסטיקה. עסקה בעבודות שונות במקביל לגידול הילדים. לכשגדלו פנתה לפתח קריירה משל עצמה. התקבלה לעבוד בתעשייה האוירית בנתב"ג במפעל היצור של מטוסי נוסעים, בתפקיד של מנתחת מערכות שבמסגרתו פיתחה ותיחזקה תוכנת ניהול יצור של מטוסי מנהלים. אשרי יולדתה.
הענף הראשון שהוצע לי היה הסרט הישראלי ועידודו במסגרת החטיבה לתעשיות קלות. זה היה תפקיד ביזארי משהו שלא חשבתי שאי פעם אעסוק בו. לא החשבתי את העשייה הקולנועית ולא את יוצריה ושאר העוסקים בה. יוצריה התהלכו ברחובות העיר, מנופחים מחשיבות עצמית כאילו כל החכמה ניתנה להם וכול המשאבים מגיעים להם. ידעתי שמדובר בהשקעות כבדות שבדרך כלל אינן מניבות הכנסה ראוייה למשקיעים ומביאה מפח נפש גדול לכל המעורבים בה. במסגרת תפקיד זו מונתי ליו"ר המועצה הלאומית לעידוד הסרט הישראלי, ממונה על עידוד הפקות זרות, יו"ר ועדות משנה לעידוד הסרט הקצר, לעידוד כתיבת תסריטים ולבחירה ותמיכה בהשתתפות סרטים נבחרים בפסטיבלים בין לאומיים (הסרט הזר באוסקר, פסטיבל קאן, פסטיבל ברלין ועוד רבים אחרים פחות ידועים). פעילות זו שהייתה זרה לי משהו, תרמה לי רבות בכול הקשור להיכרות ולהבנת האליטות השולטות בתרבות הישראלית. בועדות השונות שעמדתי בראשן היו חברים כל המי ומה בצמרת התרבות והאומנות בימים ההם החל בחנה מרון ואורנה פורת מהתיאטרון, פרופ' אליהו כץ מהטלויזיה מיימי חיתוליה, אפרים קישון, הסופר גדעון תלפז, עודד קוטלר, מבקרי סרטים מובילי דעת קהל ועוד רבים וטובים אחרים. לא אשכח את שלחש לי פעם אחת באוזן אפרים קישון. באחד הדיונים שהתנהלו על אחד מסרטיו של אסי דיין , שעורר ביקורת קשה מצד חברי ועדה, אמר לי בזו הלשון: אתה אמנם פקיד ממונה וכולנו אנשי תרבות ואומנות, אבל אתה היחיד פה שמסוגל לחשוב אובייקטיבית. שנאתם של חברים במועצת הסרט הישראלי למשה דיין גלשה גם ליחסם לכישוריו הברוכים של בנו אסי, אותם ביטלו מכל וכל...
בראשית שנת 1975 הוצע לי לערוק לסקטור הפרטי ולהתמנות ככלכלן ראשי של בנק, תפקיד מבטיח שהכנסה יפה בצידו. התפקיד הוצע לי ע"י מנכ"ל בנק ברקליס דיסקונט שבמחיצתו שירתתי כמיטב יכולתי בעת ששימש כמנכ"ל משרד המסחר והתעשייה. הפעם לא הססתי הרבה ונתתי הסכמתי על אתר תוך שאני מבקש כמה חודשים של התארגנות ומילוי התחייבויות במסגרת התפקיד שמילאתי עד אז בשירות הציבורי. בתקופת ביניים זו נקראתי לשרות מילואים בהר דב שעל גבול הלבנון, בימים שגבול זה שפע בהתקלויות והתנכלויות מצד ארגוני החבלה הפלשתינאים שפעלו אז מהשטח שכונה "הפתחלנד".
ב-5.1.75 בעת פתיחת ציר בוקר ליד כפר הפורעים שבעה, נתקל הכוח שלי במארב מחבלים שהסתייעו בערפל כבד שירד על כל האיזור ופגעו בסורקים. נפצעתי די קשה בחלקי גוף שונים ובמיוחד בחזה ובזרוע יד שמאל שרוסקה. פינוי מהיר באמצעות הליקופטר היישר לבית החולים רמב"ם פתח סדרה ארוכה של ניתוחים וטיפולים. כמה חודשים לאחר מכן החלמתי לגמרי והייתי ערוך לאתגר הבא בבנק ברקליס שחייב עזיבת העיר ירושלים שכה אהבנו לטובת מגורים בגוש דן עמוס האוכלוסייה, הרעש וההמולה לצד חום הקיץ והלחות שלא הכרנו כמותם בעיר הנעזבת שאויר ההרים שלה היה צלול כיין...
מטופל במשפחה לא קטנה התחלתי בקריירה הבנקאית שלי בה המשכתי לפעול במשך כ- 35 שנים. שימשתי שם בתפקידי מפתח שונים ואני בן 32. הנהלת הבנק שהפכתי להיות חלק ממנה ושמנתה מנהלים ותיקים מאד בשנות החמישים והשישים של חייהם לא שבעה נחת מזה שבחור צעיר מתמנה להיות במעמד דומה לשלהם ואף נוקט עמדות מנוגדות לעיתים שגרמו לתרעומת רבה. לא זכיתי שם לגן של שושנים. נאבקתי קשה על עמדותי ועל גישות ניהול שלא היו מקובלות. תוך זמן קצר יחסית קודמתי להיות עוזר למנכ"ל ולאחר מכן לתפקיד חשב הבנק בתואר של סגן מנהל כללי.
אחת המשימות החשובות שהוטלו עלי ושמלאתי בבנק זה היה, בנוסף לשאר עיסוקי, לכנוס את עסקי האשראי לענף היהלומים. ענף שנקלע בשנים 1979-1982 למשבר כלכלי חמור ואשר מרבית הפעילים בו פשטו רגל.
ענף פעילות זה היה מהגדולים שבהם עסק הבנק והמשבר שפקד אותו איים על יציבותו בימים ההם. במאמצים שלא יתוארו ורק מעטים ידעו במה מדובר, עלה בידי לגבות את מרבית חובות היהלומנים שקרסו תוך שימוש מינימאלי באמצעים משפטיים שאף פעם לא האמנתי ביעילותם. סבלנות, הבנה, הקשבה, אמינות ונחישות עמדו לצידי בביצוע משימה כה קשה זו, אותה אני רואה כגולת הכותרת של פעילותי הבנקאית אותה הובלתי בעשר אצבעות מרוטות ומיובלות.
בשנת 1996 פרשתי מבנק ברקליס (ששינה את שמו לבנק מרכנתיל) בעקבות מינוי של מנכ"ל חדש שם, שלא יכולתי להמצא במחיצתו השרלטנית זמן רב.
התחנה הבאה בעיסוקיי המקצועיים הייתה בבנק דיסקונט בתפקיד של הממונה על היחידה לבקרת אשראי אותו מילאתי מאז ועד לפרישתי לגימלאות הצפוייה בקרוב.


במהלך כול השנים האלה גדלה והתרחבה המשפחה. בשנת 1973 נולד שי-ישעיהו בכורנו. שנה לאחר מכן, מיכאל ושנה לאחר מכן עירית בתנו היחידה.
בשנת 1979 נולד בן הזקונים יונתן (יוני).
ארבעת ילדינו גדלו, בגרו, השכילו והקימו משפחות משלהם.
שי-ישעיהו השלים תואר של מהנדס אלקטרוניקה ממיכללת אריאל, נשא לאשה את לימור לבית חוברה מהרחוב הסמוך לביתנו בקריית אונו שהולידו את ארבע בנותיהם: רינת, אפרת, מעין ויהודית. עובד כמהנדס אלקטרוניקה בחברת אי.סי איי שבפתח תקוה. 

מיכאל השלים את חוק לימודיו בחוג למדעי המחשב באוניברסיטת בר-אילן, נשא לאשה את מלי לבית דיבון שעשתה קריירה משלה והוכתרה בתואר דוקטור בתחום הביו-אינפורמטיקה. הולידו חמישה ילדים: אילה עליזה, שני מרים, נתן, שיר הודיה ושילה יהודה. עובד כסמנכ"ל פיתוח בחברת סטרטאפ העוסקת בזיהוי קולי.

עירית השלימה חוק לימודיה במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, קיבלה רשיון עריכת דין והשלימה לאחרונה תואר שני במשפטים מטעם אוניברסיטת בר אילן. נישאה לעמית הלוי שהולידו שלושה ילדים: הדר בת עמי, יהודה הראל (על שם הסבא כשמו כן הוא) וכנה. עוסקת כראש מדרשת בנות שרות לאומי בקדומים.

יונתן סיים את לימודיו בבצלאל במסלול של אנימציה. נשא לאישה את רננה לבית קליין והולידו את בנם הבכור יזהר. עובד כאנימטור בחברה המפתחת לומדות חינוכיות מתקדמות וחדשניות.

על כל אלה אנו גאים ונושאים תפילה שיברך אותם ה' וישמרם, יאר פניו אליהם ויחונם, ישא ה' פניו אליהם ויעשה להם שלום.
ירחיב ה' את גבולם ויתן ברכה והצלחה בכול מעשה ידיהם. אנחנו ההורים נעשה כול שלאל ידינו שברכת ה' תחול על כולם לאורך ימים טובים ומאושרים. אמן, כן יהי רצון.