כל ימי היו רציפות אחת של תפילה ועד שעתי האחרונה, שעת פקודתי, זאת תפילתי כי אזכה לקיים "ותשחק ליום אחרון". הייה נא ריבוני עמי שתהיינה שפתי לוחשות לחשן האחרון לפניך :"בידך אפקיד רוחי ,ולא אירא רע כי אתה עמדי" . 
בדרך הביתה כי לא ידע אדם את עתו, אי לכך נתתי אל לבי לכתוב צוואה בעוד דעתי צלולה עמי בעזרת החונן לאדם דעת. הנה בהגיע עתי, עת דודים ובבא היום כי אשיב הטוב לבעליו, ואחזור הביתה להחזיר את הפיקדון לבעל הפיקדון.
זאת אשיב אל לבי ואבקש מיוצאי חלצי לקיים ולבצע את דברי הצוואה הזאת ככתבה וכלשונה כמפורט לקמן . "דחיל ברנש קמי מריה" ועם כל זאת הולך אני בדרך כל הארץ לא מתוך עצבות אלא בהשקט ובטחה שה' הטוב ,כטוב בעיניו יעשה ,ובידו אפקיד רוחי. אף יודע אני מה שקלקלתי ביחסי אנוש מתוך חולשת הרגע והשעה ,ושגיאות מי יבין ותמיד אנחנו מחכימים לאחר זמן ,ואז קשה כבר לתקן או שאין אומץ רוח לפייס ולתקן ופעמים שאינך יודע איך וכיצד לתקן כי מי יודע ישוב ...
והמעט שיש בידי מתפילה ,תורה גמילות חסדים וצדקה הוא שיבוא אחרי לשם וימליצו טוב בעדי ,ומה שלא ילווני לשם לא היה שלי מעולם.
נפשי בשאלתי כי יוצאי חלצי ילמדו משניות לתיקון נשמתי ,וביום זיכרון פטירתי תסיימו סדר אחד של המשנה לפי חלוקה למסכתות שתארגנו מראש ,וביום זיכרון פטירתי תתכנסו כולכם לסיום המשנה שלמדתם. ותהדרו להתפלל בכל יום בציבור ובפרט בימים שיש בהם קריאת התורה שני וחמישי ראש חודש וכו'...
ותיזהרו במצוות צדקה, ותקבעו לכם מוסדות תורה, מוסדות בריאות וכו'... לתמוך בהם לעיתים קרובות לפחות בחודשי ניסן ואלול.
כבר אמר ר' מנדל מקוצק זצ"ל: "כל העולם אינו כדאי אפילו אנחה אחת" כי אין עוד מלבדו יתברך שמו ,וכל השאר אינו אלא כחלום. אי לזאת אבקשכם בזה כי בלכתי מכם לבל יספידוני, וכבר היו גדולים וחכמים ממני לאין שיעור, ומהם שהעמידו תלמידים הרבה ועם כל זאת יצאו מן העולם בלי הספד. עוד זאת גדולים וטובים ממני יצאו מן העולם בגיל צעיר ממני במעט ובהרבה, ומהם שלא זכו כמוני שכל יוצאי חלצי כולל נכדי וניני, שיחיו לאורך ימים טובים, הולכים כולם בתורת ה', ושוקדים על לימודם.
אי לזאת אני יוצא מן העולם ו"חוזר הביתה" בלב רגוע השקט ובטח לחיי עולם. ובקשתי מכם: אנא אל תרבו להתאבל, במקום זאת מוטב כי תעיינו בדברי תורה ועיון שכתבתי והיתה זאת נחמתכם. ותזכרוני תמיד מתוך רוח טובה, תצרפוני לחברתכם ושמחתכם כי חידושי תורה שרשמתי הם חלקי מכל עמלי. אשר על זאת אני חייב תודה לאמכם היקרה רעייתי עליזה שתזכה לחיים ארוכים, שהיתה עמי לעודדני בכל פועלי, ובשעת התפעלות על "תגלית" לימודית הייתה היא הראשונה לחלוק עמי בשמחתי. יחזק ה' את ליבה להיפרד ממני בשלווה והשקט שהרי מלכתחילה הוקצבו לנו החיים עלי אדמות כעין "טיול" זמני בלבד ואם כי הדרך הייתה לא פעם קשה ומייגעת הרי היו גם שעות גדולות מלאות חוויות ועניין. 
שימו אל לבבכם את העיקר הגדול, שהורה רבי ישראל הבעל שם טוב זכר צדיק וקדוש לברכה, לקיים את עבודת ה' בשמחה, בערנות וכן אמרו מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד. כי השמחה היא בסיס ויסוד למידות טובות. 
וכאשר שאל רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו: "מהי דרך ישרה אשר יבור לו האדם? רבי אלעזר בן ערך אומר : לב טוב" (אבות ב';ט') כלומר לשמור תמיד על מצב-רוח טוב שעל ידי כן אדם ניצל מן הכעס והרוגז (כפי שפרשתי בספרי "לב אבות") ולפי עדותו של אבא שאול בשם ר' יוחנן בן זכאי כי רבי אלעזר מכריע את כולם. וכבר אמרו חז"ל: "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה".
ואילו היה לי כח ואומץ, הייתי מבקש להיפרד מכם ביומי האחרון מתוך שמיעת שיר של דבקות בא-לוהים חיים, כגון: צמאה לך נפשי, אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך אשרי אדם עוז לו בך, לישועתך קיוויתי ה', משוך חסדך ליודעך כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, משוך חסדך ליודעך. 
וכאשר תפגשו בצוותא בני המשפחה, על יד שולחן אחד ביום הזיכרון לפטירתי ללמוד משניות לעילוי נשמתי, אל תזכרוני מתוך דכדוך ועצבות, כי אם מתוך רוח טובה, ודברי תורה שיהיו לכם למקור נחמה ועידוד לנפש. ואין צריך לומר אם תזכירו מחידושי תורה שחדשתי, וידעתי כי לא לחינם היה עמלי בחיים והיה זה שכרי. רוב תודות אני חייב לרעייתי עליזה שתחיה לאורך ימים טובים שנתנה לי אפשרות ועידוד לעסוק בתורה שעות רצופות, ולא פעם על חשבון העשייה למען הבית והמשפחה. עליזה שמה ובשמחת נפש עודדה אותי מתוך מסירות ונאמנות אהבתה וטוהר נפשה אשר ירשה מנעוריה מבית אביה.
על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (אבות א' ; ב') תורה כיצד? עשו את לימודכם בצורה מגוונת בתורה שבכתב ובתורה שבעל- פה, לא להשקיע את זמנכם בספר אחד בלבד. בתורה שבכתב תנו יתרון לפרושי רש"י ורמב"ן. אשר לרמב"ן ניתן לדלג על הקטעים שהם עפ"י סוד (קבלה), בפסוקים קשים כדאי להשקיף גם בפרשנים החדשים, ובמקום שדעת הפרשנים מתחלקת לכמה גוונים תאמצו לכם ושמרו בזיכרונכם פירוש אחד שנראה בעיניכם כמשכנע ביותר, כפשוטו של מקרא. כבר הורה החפץ חיים זכר צדיק וגאון לברכה, כי כשם שתפילה צריכה להיות בציבור כן בתלמוד תורה. אי לזאת הצטרפו לקבוצת לומדים שיעורי תורה הנלמדים בצוותא, כי תלמוד תורה ברבים עדיף. 
עבודה כיצד? ולעובדו בכל לבבכם, עבודה שבלב זו תפילה. וגדול כוחה של תפילה יותר מהקרבת קורבנות, שכן אמרו: ...בזבח ומנחה אין מתכפר, אבל מתכפר בתפילה. (ברכות לב:) וכל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא חטאת. (מנחות קי.) ותשקדו להתפלל תמיד בציבור כפי שכבר כתבתי לעיל: "אמר הקב"ה שכל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור ,מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם." (ברכות ח.) והרי לגאולה שלמה אנו עדיין מצפים יום יום. 
צדקה וגמילות חסדים כיצד? מסורת היא בידי מבית אבי מנוחתו עדן להיות ער למצוות צדקה וגמילות חסדים, וכן לתמוך במוסדות תורה בתרומות חצי שנתיות לפני חג הפסח ובחודש אלול, לפי רשימת מוסדות שמשפחתנו קשורה בהם מקדמת דנא. וכן מוסדות תורה ובריאות חדשים הקרובים לנו ברוחם. אי לזאת אבקש מכם כי תרשמו לפניכם רשימת מוסדות כנ"ל עפ"י המסורת המשפחתית וכפי נטיית לבכם כברכת ה' עליכם. (רשימת מוסדות אלא שמורה אצלי והייתה מתחדשת מידי שנה בשנה רשומה על גבי מעטפה גדולה בה גם נשמרות הקבלות לעניין מס הכנסה וכו'...)
מעשה אבות סימן וציון דרך לבנים ובכגון זה נאמר כי זכות אבותם מסייעתם, כי לא די לו לאדם באשר למד דרך חיים מחז"ל ופוסקים, נוסף על כל אלה הוא זקוק לזכור מעשי אבותיו, אם בשקיקה לתורה בהתלהבות בתפילה, או בנדבנות במעשה צדקה. הדוגמא של בית אבא וסבא היא הקובעת ומנחה. שימו איפא זאת על לבבכם כי מדעת ושלא מדעת אתם משמשים דוגמא ומופת לצעירים לבנים ולנכדים, וכבר אמרו חז"ל גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה. כי לפנים בישראל היו התלמידים חיים בצוותא עם רבם, ושמשוהו תדיר וידעוהו בכל הליכותיו וגורם זה - הדוגמא האישית של רבם, שימשה להם למורה דרך ואורח חיים טוב יותר מכל מה שלמדו מן הספר.
ומבשרי חזיתי מאבי מורי נ"ע, למדתי כי אפשר לקום בשעה 3-4 בלילה ולעסוק בתורה, שהרי אבא ז"ל היה כל ימיו סוחר והיה משכים כל בוקר לערך שעה ארבע, והיה בא חברו ר' בריל זילברברג ולמדו בצוותא עד שעה שש-שש וחצי, שאז הלכו להתפלל אח"כ לפת שחרית ולעסקים. ומסבי אבי אמי ר' צבי גולדברג נ"ע למדתי כיצד ללמוד לרדת לעומק פשוטה של הגמרא, ולהבין את הסוגיא "מבלי לרמות את עצמך", כהוראת ר"מ מקוצק. אף גם לא הסתפק סבא בגמרא בלבד, כי היה לומד חומש עם פירושי רש"י ורמב"ן בעיון, זוהר ושפת אמת . הסבא היה לומד 12 שעות ביום ויותר. גם בגיל צעיר היה שוקט תמיד על תלמוד תורה כי זוגתו -הסבתא ז"ל, היתה מנהלת את העסק בו עבדו 4-5 איש, ואימי מורתי הייתה מנהלת שם את החשבונות מגיל צעיר. בין יתר הדברים שלמדתי מרבותיי לא לשמור טינה ושנאה למי שפגע בכבודי, ולמחול לו מחילה גמורה. אף ריחמתי עליו על שאינו מבין כיצד לנהוג ,או שהתרחקתי ממנו מרחק רב כדי להינצל מהרהורי רוגז ושנאה. וכדברי קהלת :"הסר כעס מלבך... כי כעס בחיק כסילים ינוח", "ולישרי לב שמחה". ואם הסבא רבי צבי גולדברג היה עמוד התורה ,הרי הסבא ר' צבי וייס נ"ע היה עמוד החן ,ואציל הרוח ,עדין הנפש ואיש המופת לאלפים. מודה אני לשמים על שזכיתי לבוא לארצנו בגיל צעיר בחודש מנחם אב שנת תרפ"ה, וזכיתי לראות בתקומת מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו. ויהי רצון כי תמשיכו לתרום כל אחד חלקו בבניינה ובטחונה. ותחנכו את הצעירים בדרך זו, לבנות את ארצנו על יסודות התורה והמצווה ,לטוב לכם ולבניכם כל הימים. 
אבותיי הן מצד אבי מורי ז"ל, הן מצד אימי מורתי נ"ע, מהם ידעו את התורה ושקדו על תלמודה, איש איש לפי כשרונו, אך הצד השווה שבהם שהיו נאמנים בברית עם ה'. וזאת אני מצפה מכם בני ובנותי וכל הנלווים עליכם, קשר מתמיד עם השמים בחינת 'שיוויתי ה' לנגדי תמיד' ואין צריך לומר בשעת קריאת שמע ותפילה, שתהיה עבודת ה' מתוך שלמות הכוונה. 
חז"ל אמרו : כל העושה מצווה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו, ונוחל את הארץ. (קידושין לט: ) מפורש בירושלמי: מצווה אחת שהאדם מייחד לעצמו לקיימה בשלמות. ונאמר שם: כל העושה מצווה אחת יתרה על זכויותיו, דומה כאילו מקיים את כל התורה כולה. (שם: שם) מצווה כזאת הייתה בידי, אשר במשך עשרות שנים הייתי פעיל כחבר במשמרת שבת, קודם בירושלים אח"כ בראשון לציון ובתל אביב ולעיתים ברמת גן. הרבה עמל ויגיעה השקעתי בנושא זה של שבת, במחשבה דבור ומעשה. זכרה לי א-לוה לטובה. ואף אתם יעשה כל אחד קביעות וייחוד לעצמו לקיים מצווה אחת בנאמנות בהתמדה בשלמות, ותהי זאת מנוחתי עדי עד ושכבתי בשלום .
הכתבים שלי: 
על תורה שבכתב, וכן על תורה שבעל פה, וכמו כן דברי הגות והרצאות שהרצאתי בהזדמנויות שונות, והם כתובים ומרוכזים במעטפות עם ציון הנושאים, וכי כל אלא יהיו לנחלת מי מצאצאי אשר יהיה שייך להם מבחינת השכלתו התורנית והכללית ללמוד ועיון. ואם לדעתכם ימצא בהם דברים הראויים להדפסה ולפרסום ברבים, תהי זאת נחמתי ותנוח בשלום נפשי . 
ארונות הספרים יישארו במקומם במשך זמן של לא פחות משנה, ואחרי זה יחולקו בין בני המשפחה לפי זיקתם והתעניינותם בהם, מפאת נטיית רוחם וכשרונם הלימודי. שאלתי ובקשתי מכם לשמור מכל משמר על אמכם היקרה, לפאר את ימי זיקנותה, להמתיק את חייה המרים, לרפא את מחץ ליבה השבור. לא לבכות אחרי, כי אם להזכיר את שמי מתוך לב טוב, לשמור על שלום אמת ביניכם כפי שהורגלתם במשך שנים, לטפח יחסים טובים, ואיש לרעהו יאמר חזק וברכת ה' תחול בכל מעשי ידכם ותצליחו בכל מעשיכם ויהי נועם ה' עליכם כל הימים.
בבא היום כאשר אפרד מכם עולמית אדע נאמנה כי את מלאכתי לא גמרתי, גם כי מעולם לא עלה על דעתי כי אספיק לגמור, שכבר אמרו חז"ל לא עליך המלאכה לגמור. ואם גם אוסיף דעת יום-יום, ותתגלה לי תשובה והסבר למה שלא ידעתי בעבר, פסוק קשה במקרא, משנה לא מוסברת, סוגיא בתלמוד או דברי אגדה מאגדות חז"ל שהתקשיתי להבינם, ואם גם אעשה לילות כימים לתורה ועיון, ואם גם פה ושם אגלה כפעם בפעם חידוש נפלא, תגלית ממש בדברים אשר לא הבנתי משך עשרות שנים, עד שביום אחד האיר ה' את עיני רוחי ומצאתי סוף סוף פתרון לתעלומה. עם כל זאת אדע נאמנה כי לאחר התגלות פתרון לבעיה אחת, צצות לעומתה בעיות חדשות או תמיהות חדשות ותעלומות חדשות לאין קץ, ואין תקווה למצוא פתרון להם . כי הקב"ה לבדו הוא תכלית השלמות והידע, אשר אין חקר לתבונתו. ואילו האדם עלי אדמות יקבל שכרו על עמלה של תורה, אם גם לא גמר את מלאכתו. העמל והיגיעה הם חלקנו בחיים, השאיפה לדעת, הציפייה להבין, גם אם לא נגיע לסוף פסוק, "כי החכמה מאין תמצא, וארוכה מארץ מידה".
וכשם שאין גבול למספרים, לצבעים, לסוגי הקולות והמראות, כך גם תורת ה', לעולם לא נגיע עד תכליתה. וכדברי ישעיהו הנביא : "ה' בורא קצות הארץ אין חקר לתבונתו" (שם, מ: כח) ונאמר "החקר א-לוה תמצא" (איוב ,יא':ז)