אמא: יהודית הנפלאה

בלב מלא התרגשות נזכרים אנו ברגעים הראשונים שראינו אותך

תינוקת קטנטנה ומתוקה בתוך אינקובטור אחרי ניתוח קיסרי

מהר מאוד עברת לעריסה רגילה ונשארת איתי בחדר

לא וויתרתי כמעט על אף רגע איתך

רגשות של אהבה שאין לתאר מילאו אותי

וזה עוד מבלי לדעת דבר על מי שאת

אבא: בשנים שאחר כך גילינו את הקסם שלך

את מגע אצבעותייך שנתחבו אל תוך שרוולינו ולא פסקו מללטף

את עיניך הפיקחות

את לשונך הזריזה

ואת האהבה שלך.

כמה אהבה יש לך אל כולם.

וכולם כל כך רצו להחזיק אותך ולהרגיש את האהבה הזו.

אמא: כשהתחלת לדבר הצחקת אותנו בלי הפסקה

כשרצית לומר לי משהו בלחש התקרבת ואמרת לי אמא אני אומרת לך בנחש.

בקשת שאשרוול לך שרוולים כשרצית שאפשיל לך אותם

כשרצית לרקוד אמרת שאת תהיי קרדנית ושאני אשיר לך

וכשביקשת להחזיק משהו לבד אמרת שאת רוצה להזיק, מה שלפעמים גם היה נכון בסופו של דבר.

סיפרת שעשית לחתול קישתא והוא התגרש

ושיש ארבעה ערבים שמרבים ברביה. זה מובן רק למי שהכיר איך גרנו בחריש.

אבא: כשאמרת קריאת שמע אמרת מכל הלב המלאך הגואל אותי מקול רם ומברך את הנערים ויקרם בהם שמי וכשיצאת מהשירותים ברכת בגאווה רופא כל בשר ומפליק לעמו.

לא הפסקת למלא את הבית בצחוק.

ותלתלייך כשגדלו סוף סוף הוסיפו קופצניות לכל המראה השובב שלך

קראנו לך שרלי טמפל וגילינו שרק לה ולך יש גומה בסנתר.

אמא: אהבת את כל הסלטות באוויר של אבא ואת הכרבולים שלנו. והיו תקופות ארוכות שהיית מבקרת אותנו בלילה ומבקשת לישון יחד איתנו, זה היה דבר שהיה קשה לסרב לו כי היה כל כך כיף לחבק אותך.

אבא: אין מי שלא נכנסת לו ללב. אין מי שלא התחברת אליו בשניה.

כשנכנסתי איתך פעם לרופא שלי פתחת בשיחה עם הרופא ושאלת אותו: מה יש לך על הראש?

הוא מישש את ראשו מנסה להבין מה הקטנטנה ראתה על ראשו

בסוף אמר בהיסוס: שיער?

ואת השבת בחיוך שובב: לא, ...תלתלים.

אמא: אך יותר מכולם הם הילדים הקטנים ועדיף כמה שיותר קטנים , אל אלה את מגיעה ישר לתוך הלב.

כמה שאת אוהבת תינוקות, אין לתאר. עוד שהיית בת שלש בערך היית נעצרת ליד עגלה שהיה בה תינוק ומתחילה לדובב אותו לחיוך ודיבור כאילו שאת אמא שלו. וכל מי שהיה מתארח אצלינו היה מספר שהילדים שלו לא ממש זוכרים את השמות של כולנו אבל לא שוכחים את השם שלך.

אבא: את יודעת להרגיע תינוקות ברכות בבטחון.  אצבעותייך שרק לפני שנים ספורות חיפשו נועם ונחמה בתוך השרוולים שלי, מלטפים כעת תינוקות ומביאים להם רוגע ועדינות.

אמא: נולדת שנים מעטות אחרי גרוש אחינו מגוש קטיף והפקרת רגבי אדמת הארץ לידי הערבים. הלב שלנו רתח מזעם וכאב. בשם שלך שמנו את החלום שלנו לחזור ולדבר יהודית. אני שסיימתי יעוץ חינוכי בבר אילן פניתי ללמוד פסיכולוגיה יהודית ואבא התחיל ללמוד במכללה למדינאות יהודית שהקים עמית.  לאחר מכן בשנותייך הראשונות הקמנו יחד את הבית בפרדס על מנת לחזור להרגיש לחשוב ולדבר בשפת ישראל. בשמך הטמנו את החלום שלנו לראות בימינו גבורה יהודית זהות יהודית רבת פנים, ורוח מרעננת של משיח בן דוד שמקורו משבט יהודה.

 כשנולדת בנר ראשון של חנוכה לא היה לנו ספק שזהו שמך. יהודית.

 

אבא: בכל יום הולדת כמעט, חזרנו ואמרנו שאת כל כך קשורה לחג החנוכה

האורות המבצבצים בעיניך כנרות מבהיקים

התנועה שאינה פוסקת מגופך כשלהבת האש

אמא: הלחיים הרכות שפעם היו גם שמנמנות כסופגניות מתוקות

תנועתך כסביבון שמסתובב בקצב מסחרר

אבא: השיחה והתקשורת שלך עם כל עובר ושב בפתיחות ואהבה- כמו חנוכיה מאירה בנרותיה, העומדת ברחוב ומפרסמת את הטוב

אמא: טוב הלב, החכמה, הנדיבות, היצירתיות שהולכים ומתגלים בך הם כמו הנרות שמוסיפים והולכים מיום ליום.

הכנו סרטון תמונות קצר שיזכיר ויספר למי שמכיר ולמי שלא איך הכל התחיל... ותודה לה' שהביאנו עד הלום

ביחד: מברכים אותך מלב אוהב  יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אלייך ויחונך, ישא ה' פניו אלייך וישם לך שלום.

ובקיצור את כל הטוב שבעולם.