סיכום ביניים - שלושים וחמש שנה לנישואים
שלושים שנה עברו
גם גדלתם , גם הקמתם משפחות
וזה אולי הזמן המתאים,
כי עם חלק מהדברים
תוכלו עכשיו יותר להזדהות
ניסיתי להעלות מאורעות משמעותיים בחיינו
שהשאירו עלינו חותם
והיוו נדבך חוויתי בבנית ביתכם - ביתנו.
כל אחד יש לו נס חנוכה משלו
הנס שלי קרה בשנת תשל"ב, ערב שלישי של חנוכה,
באתי ראיתי, הרגשתי וידעתי
וחיכיתי שיחזור...
והנס קרם עור וגידים, והוא חזר וידעתי
שלפחות משהוא טוב אחד מלימודי המתמטיקה קרה לי.
הוא היה יפה וגבוה ונינוח
עם חיוך רחב של מלאכים,
עם הסוודר הסגול הרך
ואפילו עם שימחת חיים .
הוא חזר והאהבה פרחה לה,
והעולם השתנה
הדאגה שהתחילה לבצבץ בשנתי ה- 25
הפכה לאור מתמשך...
לא הייתי פתוחה לחלק חוויות,
ושומרת לעצמי את הסוד
אבל אני זוכרת את עצמי הולכת באוניברסיטה
בראש מורם ובעינים שמחות
ויום אחד בין הערבים
נשבענו זה לזו בחוף הים אל מול המים
ומשם נסענו לפסגת הנס
לקבל את ברכתה של סבתא לאה בכפר פינס.
הייתה שאלה באיזה רמה
ובאיזה הקף תערך החופה
ואבא אמר אז חד משמעית
שלא נכנסים לעולם הזה בדלת האחורית
וכך נערכה החתונה בהוד והדר
באולמי הדר
החיים מתחילים לזרום
הבית הקטן המרפסת וההול
שירים של ערב שבת
אהבה ושמחה וציפיה לרך הנולד...
הלב לפעמים מחסיר פעימה
כאשר לפתח מתגלת בעיה
אך סוף טוב הכל טוב
ונולד לנו שייק,ה במזל טוב.
וגם נערכה כדת וכדין הברית
בירושלים הבירה באולמי בני ברית.
ולא אשכח את ההתרגשות הרבה שאותנו אחזה
אך המוהל אחר כמעט בשעה תמימה
הוא נכנס לאולם ואת הסכין הניף
"זהירות המוהל בא" כך הכריז
ולכל צחוקם של הנוכחים
יכולנו גם אנחנו להיות קצת יותר רגועים.
היום כמעט כולכם כבר מכירים
את ההרגשה לגדל ילד ראשון , בן טיפוחים
הוא היה תינוק מקסים
חמוד וחייכן
גדול וחזק וזריז כמובן
אך קורה שלרגע קט עליו לא משגיחים
והוא נופל מהמיטה ושורד בניסים.
ישעיהו שם כבר עם הרבה רגשות
אך לי קל יותר ופשוט
עם השם המלא משמעות
פשוט - שי.
יום כיפורים, בבית הכנסת בבית וגן
שכונה שכולה קדושה
ובין תפילת מוסף למנחה
נחתה על ביתנו הבשורה המרעישה
חיכינו שיבוא הצו והוא אכן בא
ולאחר תפילת נעילה נארז התרמיל
ונפרדנו והיה קשה
כי לא יכולנו לדמיין
כיצד זה התפתח ומה יהיה...
ונשארנו שי ואני
ומיכאל כבר עובר בחודש השלישי.
סירנות המלחמה מהדהדות באוזני....
דאגה אמיתית לעצם קיומנו כאן
ודאגה פרטית מאוד לאיש יקר
שנמצא רחוק - ללא מליצות - בשדה הקרב
ולא יום ולא יומיים
לא שבוע לא שבועיים
רק גלויה קטנה כמעט כל יום
ותפילה גדולה שיחזור בשלום
המשכתי יום יום ללכת לעבודה
ופחדתי שמחכים לי מעבר לפינה
והיה צריך לשים מחסום למתח ולדאגה
ולנסות לשדר שלווה לנפש הקטנה
שי בינתיים מתקדם
והוא כבר יושב, עומד וזוחל
את צלצול הפעמון לא אשכח לעולם
לא הכרתי את האיש שחזר אלי משם
הוא היה עצוב עייף ומזוקן
ודמעות בעיניו כשראה את שי הקטן.
ושוב חזרה לדרום
ומחכים לדרישת שלום
עד שנדמו קולות המלחמה
אך חזרנו לעולם
שונה ממה שהיה.
החיים היו יותר עצובים
היו המון סימני שאלה
ואתה מיכאל היית לנו
קרן אור ראשונה
שהפציעה אחרי המלחמה.
ילד יפה עם עיניים גדולות
שלישון לא אוהב במיוחד
ולכל אחד שולח חיוך רחב.
ילד נחמה
שלפעמים הוציא לנו את הנשמה
בגיל חודש בברונכית חריפה
ובגיל שנה כאשר איבד את ההכרה
אך ברוך ה' גדל לתפארת
בריא וחזק עם עיני תכלת.
שי ומיכאל
שני ילדים יפהפיים
וטוב מראה עינים
להבין את היחסים ביניהם.
זו תקופת "הזוהר" של אבא ,
כממונה על הסרט במשרד המסחר והתעשיה
הוא מייצג בכבוד את ישראל
עם שחקנים, במאים, ומסיבות קוקטיל
אבא אמא ושני ילדים
משכנתא של זוגות צעירים
ואנחנו בבית חלומותי
75 מטר רבוע בגבעת מורדכי.
עם מבט לנוף וגם לפרדס
וטיול של שבת עם ילדים על הכתף.
כך עוברת עוד שנה
עם נסיון לחזור לשיגרה
וגם מחשבה על החלפת עבודה
אך לפני כן ... עצור
יש לשרת את המדינה
הפציעה היתה קשה
הבית עבר טלטלה עמוקה
אבא מתמודד עם כאבים ומחשבות רעות
חלומות על הרוגים ופצועים ומלחמות
ואני בהריון, מנסה לקוות
לימים טובים יותר
וסתם לשעות שקטות
עוד ניתוח, ימי מנוחה
והבראה קצרה
ואבא פותח בקריירה חדשה
יוצא מירושלים בשעת בוקר מוקדמת
עם פיאט קטנה ומצוקמקת
וחוזר לאחר עבודה קשה
ומוצא שני ילדים בפיזמה במיטה.
בינתיים עברו תשעה ירחים
ונולדה במז"ט אחות לבנים
ושוב חוויה שלא תישכח
כשהאחות מודיעה לי
"יש לכם בת"
ןלוקח זמן להבין עד כמה זה משמעותי
הגדלת המשפחה עם חזוק המין הנשי
עירית- פרח עדין עם רכות
אבל עומד זקוף ויש לו נוכחות.
תינוקת שקטה אלינו מצטרפת
ואתנו גם היא לים נכנסת
חוף טנטורה המוכר והחביב
פוגש אותנו כל שנה
בקיץ ובאביב
סיכום ביניים
שלוש וחצי שנים
שלושה ילדים
מלחמה אחת גדולה
מילואים ועוד פציעה
מירושלים לשפלה
וקריירה חדשה.
אבא מצליח מאד בעבודה
עולה מעלה מעלה בשכר ובדרגה
ויחד עם נוידרפר הזכור לטוב
מצעידים את הבנק לעתיד ורוד
ואתם הילדים ואני האשה
מרגישים שותפים כי הבנק
הוא כמו משפחה
ההערכה לאבא רבה
והברכות מהילדים, מהעובדים, וההנהלה
נבחרת הבנק מתכנסת כל שנה
למשחק כדור רגל בין העובדים להנהלה
לעידודם המשפחה נוכחת
ולילדים זו חוויה בלתי נשכחת
אהובי יבנה לי בית
אך בינתיים רק דירה
ובזכות משפחת שפיגל
טלי, אסי וחיל'ה היפה
ובזכות ריחם של פרדסים
פתחנו ברמת אילן
תקופה חדשה בחיים.
אחרי שתפשנו קצת שלווה
הגיע הזמן להרחיב את המשפחה
שמו יהיה יונתן
כך החליטו ילדי הגן
וגדל לנו ילד רגיש וחכם
הילד הזה הוא פשוט מושלם
אך כל קרן שמש ומשב רוח קל
גרמו לזעזוע בנפשו של העולל
וכאשר הגיע אל הגן
עמדו הילדים בתור לקבל
ציור של דרדס או של גרגמל
אבא, אמא וארבעה ילדים
אבא אוהב להשמיע בזמר קולו
את המילים הוא יכול להמציא בעצמו
וגם אם את המנגינה הוא לרגע שכח
יוכל חיש מהר להמציא שיר חדש
כך גם בשבתות ובחגים
עובר הוא לפני התיבה
וזוכה לשבחים רבים
ואת הביקורת היחידה מקבל מתוך המשפחה
אך יש לזכור תמיד
שרק כאן בפנים
נאמרים הדברים הכי אמיתיים
ורק המשפחה הקרובה ללבך
רוצה את הטוב ביותר בשבילך
ויש עדוד ויש שמחה
אך יש גם אמת לאמיתה
והילדים....
שמחים שובבים ומאד פעילים
מחזקים זה את זה למעשי קונדס
נתקעים במעלית ושוברים יד
בונים מגדלים מלגו ובתים על עצים
מגדלים בבית ארנבונים וצבים
ופזל ממאות חלקים מרכיבים
את הסוכה עם מסטיק מחזקים
ואת הסלון הופכים למגרש משחקים
הכריות הם רכבת, אווירון ומכונית
וקופסאות השימורים הם תקשורת אישית
והיו הרבה רגעים של נחת
ואפילו המורים
לא חסכו ציון לשבח
על כשרונם של הילדים
מיכאל - "העשרת את הכתה בידיעותיך"
ועירית - "כלת הפסח"
מיכאל ועירית ממלאים כל דרישה
ושי חבר של השרת ושותה תה עם המזכירה
וכמעט טוב מאוד במלאכה
תזקפו לזכות שי בבקשה
והמורים מתעלפים
למראה המחברות של יוני
המלאות רישומים
איך הומר סיפסון מלמד מוסר יהודי מהו?
וברט דן בהצהרת בלפור
אבא כמובן לא מכיר
איך נראה בית הספר מבפנים
וכשהתנדב כבר פעם אחת
לנסוע לירושלים לקבלת התורה
לקח עם יוני ומירי
במקום זה למסעדה.
עברו השנים וגדלתם
ועכשיו הגיע תורי
את הנהלת החשבונות לזנוח
לעשות ל"מימוש העצמי"
ללמוד מחשבים בסיוון
כי הבנתי שבתחום הזה יש לי ענין.
והיתה שותפות מלאה לשמחה
כשלתעשיה האווירית התקבלתי לעבודה
הייתם כולכם גאים
באמא שלוקחת חלק במערך יצור המטוסים
לעזוב בבוקר ארבעה ילדים
לשמוע את קול הלמות הפטישים
ואת רעש המראת המטוסים
ולדעת שיש לי חלק בעשיה חשובה
ובשעות הצהרים- מי ישמור על הילדים?
יש פתרון ויש פרנסה
לסטודנטית נחמדה
מבית שאן או מעפולה
או מתוך המשפחה
היא תכין לכם קצת אוכל
גם תרבות גם השכלה
ואנחנו מה חלקנו?
שכר לימוד על חשבוננו.
ושוב כמעט מתוך שיגרה
יש עוד מלחמה קטנה
ואבא קורא לבנו בכורו
ומטיל עליו את המשימה
לדאוג למשפחה
והכוונה התמימה
לא לחסל את מיכאל
הופכת מסתבר עם הזמן
למעמסה כבדה מדי
טיולים בחיק הטבע
עם החברה להגנת הטבע
עם משפחה וחברים
בשבתות ובחגים
הכרנו שבילים בכרמל
וירדנו לשחות בכינרת
קטפנו פרחים הכרנו צמחים
שמענו הרבה אגדות וסיפורים
אהבנו מאוד את שפת הים
וגם שיט אבובים כמובן
אלו היו ימים יפים של המשפחה
ימים בהם נשברה השיגרה
עם יותר סבלנות ויותר נכונות
להבין , להקשיב, ולצחוק.
עם הזכרונות הנעימים האלה
גם מריבות ועימותים נחרטו בזכרוננו
יש נקיפות מצפון ויש שאלה
האם ניתן היה לעשות זאת בצורה שונה
אולי לעזור לשי להגיע לבית הספר עם ספרים ומחברות
ואולי ניתן היה למנוע מריבות
אולי מיכאל היה נשאר ללמוד כאן בסביבה
ואולי עירית היתה ילדה פחות מתוחה.
והאם נכון להשאיר ארבעה ילדים קטנים
ןלסוע לחו"ל לשלושה שבועות תמימים
אבל בואו נשאר מאוזנים
כי בכל זאת היחסים בינינו היו יפים
פעילותכם הברוכה בבני עקיבא
זכתה לתמיכה ועדוד מאבא ואמא
עד כי דרשנו מעירית המדריכה
לא לקפח את יוני בתחום ההדרכה
לסכום מה נאמר הייתם ילדים שכל אמא יהודיה
בהם היתה גאה
בחרתם כולכם ללא מרידה
בדרך של שילוב יהדות עם עשיה וצבא
ותמיד תמיד נתתם הרגשה טובה
עד כמה המשפחה לכם חשובה
וכאשר זכיתם להקים משפחות
לשמחתנו המצטרפים אלינו
היו טובים לא פחות
במעט מאוד דברים אבא ואני מסכימים
ויש ביננו הבדלי השקפות
באמונה ברצונות ובשאיפות
אבל אחרי שלושים שנה אנחנו יודעים
כי יש חוליה מקשרת
שהיא מעבר לתפישת עולם
היא חזקה, היא יציבה, והיא ממלאת אותנו שמחה
והחוליה הזו היא אתם
ועל כל חמש שנים שהחזקנו מעמד
קיבלנו נכד אחד בתור פרס.
חלפו עוד עשור שנים
בהם עברנו הרבה תהפוכות ושינויים
ולמדנו להכיר יותר את כל המצטרפים
מלי הבכורה עושה חייל במחקר
ותודה לאל שחזרו כבר מן הניכר
לימור שמשקיעה בקרוב לבבות וקובעת עיתים
ועמית הפוליטיקה זורמת לו בוורידים
קלטנו רכש חדש הלא היא רננה,
וגם נוספו נכדים כמה וכמה
וכל אחד מהם ממלא אותנו שמחה
את הניתוחים שעברתי אנחנו מעדיפים לשכוח
אבל נזכור שגם הם הוסיפו לנו לא מעט כוח
עיתותינו בידינו , אנחנו גימלאים
ממלאים את ימינו בחדר כושר שחיה וטיולים
קצת לימודים וגם בילויים
ולא נקפח גם את הנכדים
את הברכות אנחנו מאחלים לעצמנו
שלא נזדקק לעזרת ילדינו
שבבריאות טובה ובשמחה
נמשיך את חיינו באהבה עם כל המשפחה.
