דברי הספד לסבתא לאה כ"ג אדר ב' תשס"ה 3.4.05
אמא יקרה, אומנם מילאת את ימיך .אך הפרידה קשה. כולנו כאן מלווים אותך בדרכך האחרונה בארץ ישראל אשר את צעדייך הראשונים עשית בה בעת עלותך לכאן בשנת 1935 , כנערה בודדה , חלוצה נועזת ללא חת , אל ארץ לא נודעת ושוממה. 
יחד עם אבא ז"ל בחרתם לקשור את גורלכם בה , עם ההתיישבות החלוצית, מסלול חיים של עבודת אדמה מתוך הגשמת אידיאל אשר לא הכרתם עד אז מעודכם. נתקיימו בך דברי המלך שלמה "זממה שדה ותיקחהו, מפרי כפיה נטעה כרם, חגרה בעוז מותניה ותאמץ זרועותיה, צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל". נודע בשערים היה אבא בשבתו עם זקני ארץ, עמדת לימינו בימים קשים, והנחת לו להקדיש את עצמו למען הכלל בניהולו של הכפר ולאחר מכן בשליחות התנועה. ספר דברי הימים של היישוב היהודי בארץ ישראל שזור לכל אורכו בספר דברי הימים הפרטי שלך. ימים של סבל ותלאות , ימים של מאורעות, התנכלויות, מלחמות ומחסור, היו מנת חלקך עד שברבות הימים הפציע לכם השחר וצעדתם יחדיו לימים טובים יותר. 
"עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון". מעולם לא הרשית לעצמך לשחוק , והמתנת ליום אחרון בבחינת דברי קהלת "לשחוק אמרתי מהולל , לשמחה מה זו עושה" היום אנחנו כאן איתך ביום אחרון ואנו נושאים תפילה שביום אחרון זה בישיבה של מעלה תביטי על מפעל חייך בסיפוק, בהכרת ערך ובשחוק השמור ליום אחרון. העת הזו היא לנו עת לבכות, העת הזו היא לך עת לשחוק. אנו עומדים כאן ליד קברך הפתוח בהערצה, בהכרת תודה, על עמידתך האיתנה בימים קשים לך ועל הדרך הנכונה שהתווית לכולנו. מזה 41 שנה חיית לבדך מאז נסתלק אבא, נשאת על כתפיך האיתנות לבדך את משא המשפחה והתנהלותה. לימים כששח גופך , עמדנו לצידך יום יום ושעה שעה כדי לסייע, לסעוד ולהקל. אם מי מאתנו לא מילא אחר כל ציפיותיך , בקשה שלנו ממך לסליחה ולמחילה. תודה אישית שמורה לך בליבי על האמון האינסופי שהענקת לי בדאגה לך, בנושאים שלא יכולת לשאתם עוד. 
לפני כשנה סיפרנו לך על תוכניתו המפתיעה של שי לגאול נחלת אבותיו ולעבור להתגורר בכפר פינס, וזאת מתוך חיפוש אחר משמעות, ואף שליחות. לא ידעת את נפשך מרוב שמחה.
לפני כחודש ימים בישרתי לך על כי שי ישעיהו, הנושא את שמו ממש של אבא-סבא, אכן מימש את תוחלתו , והרי הוא מאז גר כאן בארץ נחלתך. על אף יסורייך באותה עת, פניך קרנו מאושר לשמע הבשורה. תמיד חשתי כי בן כפר פינס אני גם אם חייתי רוב שנותי בגלות, מכאן יצאתי ולכאן אשוב ... ולהיות קרוב אלייך. מי ייתן ויצלח בידנו להמשיך את שושלת הדורות במקום זה, שבו בחרתם לכם למשכן קבע בארץ ישראל.
ינעמו לך רגבי עפרך.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.